Page 44 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 44
Pg: 44 - 2-Front 21-05-11
44פ נ י י א נ ו ס
ההולכים ומתפזרים ,השתעשע על גגות ה ִצפחה של מגדליה ,הרקיד צללים על
הקשתות הגותיות המצולבות והתיז נגוהות של כסף על גילופי האבן הגלויים
והכמוסים ,על הפיתוחים העשויים שתי וערב אשר דמו לתחרה של אבן ועל
הרוזטות הגדולות ,שהיו סובבות בחשכת הליל כגלגלי ענק.
בימי ראשון ובמועדי חג הייתה אמי מלבישה אותי בחליפת הטוויד הכחולה
ונועלת לרגליי את נעלי הלכה השחורות ,אשר צוחצחו ומורקו בקפידה ערב
קודם לכן .משך כל ימות השבוע לא הורשיתי לגשת אליהן – קל וחומר לנעול
אותן – ורק בהגיע יום ראשון היו נשלפות כלאחר כבוד ממקומן במגירה
התחתונה של ארון הבגדים וזוכות מידיה לטיפול מסור ויסודי .עניין זה הפך
עבורי במרוצת הזמן לטקס רב משמעות ,מעין התקדשות חגיגית ,אשר הייתי
מצפה לה בכיליון עיניים משך כל ימות השבוע .לאחר מכן היינו שמים פעמינו
אל בית התפילה ,שניצב מרחק כמה רחובות מביתנו .היה זה מבנה דל מידות
שהכיל בלי כל קושי את הקתולים הלא־רבים שבעיירתנו הקטנה .להבדיל ממבני
המגורים שהקיפוה ,שהיו עשויים מרביתם עץ ,הייתה הכנסייה עשויה כולה
לבנים ותבן .מגדל פעמונים קטן הזדקר לו מעליה כלולב זקוף ראש ,מתנשא
מעל לגגות הרעפים האדומים ועצי הבוקיציה סמורי הצמרת .מדי שעה היו
פעמוניו מצלצלים בנהי ,כמו מבקשים להזכיר לתושבים בקול רפה ,מתחנן
כמעט ,על נוכחותו של בית האלוהים בקרבתם .זיכרונותיי המוקדמים מכנסייה
צנועה ופשוטת מראה זו מעלים אולם בגודל בינוני ,אפוף ריחות דחוסים
ומהבילים של קטורת ולבונה; היו שם שני גושי ספסלים שחורים ,ערוכים
שורות־שורות ,ושני יציעים צרים הנמתחים משני העברים ונתמכים בידי
כלונסאות עץ גדולות .מתחת לחלון דמוי שושן ,מעוטר בזכוכית צבעונית ,עמד
מזבח קטן מחופה אריג אדום ומקושט רקמת זהב ועליו פזורים תשמישי קדושה.
היה שם גם הרמוניום קטן ,משופע צינורות מתכת ,אשר ניצב מעל גומחת
מקהלה צנועה שבימי חג בקעה ממנה שירה מרוממת ומפעימת נפש .באותם
ימים מאושרים ורחוקים ,בטרם הושחתה הרוח בידי תאוות הבשר ,מה מרגש
היה מראה הבתולה ,שנצטיירה בעיניו הרכות של ילד כהתגלמותה של נשיות
כלילת יופי ,ומה מטילי מורא היו סימני הסטיגמטה ,פצעי הצלוב ,ומראה פניו
המעונים! בנפול מבטי על חיזיון זה של כאב וייסורים הייתי ממהר להיאחז
באמי ולהליט את עיניי בקפלי שמלתה .תכופות אירע שבשל המורא שהפיל עליי
הצלוב הייתי ממאן לגשת ולקבל את הקומיוניון מידי האב הקדוש ,ואמי הייתה
נאלצת להכריחני לקחת בפי את הרקיק הקטן והיבש.
אך יותר מכול יצאה נפשי אל חצר המבנה ,הגדולה והמוזנחת ,שפרנסה עצי
פרי רבים שהזדקרו מתוך עשבייה פרועה ושופעת ,אשר הכמינה סודות אבן