Page 43 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 43
Pg: 43 - 2-Back 21-05-11
נ ג ר ד ו 43
מיטות אפיריון מחופות תחרה ומשי ,כפי שהובילוני תכופות אל סמטאות אפלות
וכוכים מעופשים אשר שימשו בתי בושת עבור חסרי הפרוטה .גוף האישה –
היה זה גן העדן האבוד שלא פסקתי מעולם מלבכותו ,התגלמותו הענוגה
והמייסרת של השפע האינסופי שביופי הצורה ,המנעד הבלתי־נדלה של
אפשרויות גיאומטריות ,אשר כל אחת מהן טומנת בחובה מכלול של
קווים והשתברויות .בעיתות אלה דמה העולם בעיניי לשדה פרא משולל גבולות
ובלתי־ניתן ל ִבּיוּת .אה ,גוף האישה! קוץ בבשר ,מדבר של ייאוש ,רעב ועלבון
עד בלי די ,דווקא בשל היותו בלתי־ניתן למיצוי .היו ימים שהנשים עברו על פניי
בסך ,כחיילים ,ולא זכרתי עוד את שמותיהן ,אף לא את פניהן ,אך את גופיהן
נצרתי היטב בזיכרוני כשלל קרבות ,ובחלוף הזמן נוצקו בדמיוני כל תמונות
הזיכרון המקוטעות ,השבורות והמקלישות הללו לכדי מראה גוף אחד ויחיד,
צורה כללית וטהורה ,ארכיטיפ של אישה ,המקבץ לכלל שלמות את סך כל
הפיתוחים והעיקולים ,הגומות והשקעים ,הפיתולים והתלמים ,ומעלה את
המציאות הגופנית לדרגה של אידיאה ,של מיתוס .רק כך עלה בידי לביית
במקצת את האינסופיות הממארת של האישה ולשכך מדי פעם בפעם את מכאובי
הבדידות והרעב שקיננו בי דרך קבע .עתה היה זה כאילו נצטמצמו כל מרחבי
הפרא שהקיפוני לכדי תבנית נוף אחת ויחידה ולה גבולות ממשיים וברורים .היה
זה כאילו הקוסמוס כולו הוסט ממסלולו כדי לחוג סביב טבורה של אישה אחת,
ברורה ,מוגדרת ,ממשית .האידיאה לבשה גוף ,המיתוס הפך למציאות ,האות
התממשה בבשר .שעה ארוכה הוספתי לתעות בנפתולי הרהוריי האפיקורסיים,
מריק לקרבי כוסית אחר כוסית ומתמסר בעונג מפוקפק ללהגן התפל של
מחשבותיי הסוררות ,וככל שהוספתי להגות בדבר ,כן נתלהטה בי רוח המרי
ביתר עוז ושחררה את דמיוני להלך במחוזות שאינם כבולים עוד בשלשלאות
ההגינות והמוסר.
בהגיע השעה היעודה כבר ישבתי במקומי במסעדה ,משקיף אל הכניסה
ומתאמץ להיראות במיטבי .כדי להשקיט את רוחי הייתי שב ומזכיר לעצמי מהו
טיבה האמיתי של הפגישה ,אך בלא הועיל :לבי פרפר כמשוגע בתוך חזי ואגלי
זיעה הפציעו שוב ושוב על עורפי ועל צווארי ,מספיגים את צווארון המשי של
חולצתי .מבעד לחלונות הגדולים נשקף אליי המראה הנהדר של הנוטר ַדם ֵדה
פּא ִרי ולרגליה רחץ במימיו הרוגשים של ה ֵסן סהר עגלגל ,אפוף ַע ִבים .טיפות
קטנות של גשם הרטיטו את פני המים ושילחו אדוות זעירות ,שנעו במעגלים
גדלים והולכים ושיוו לנהר מראה תזזיתי ושאנן .שוטטתי במבט פזור דעת על
פני חזיתותיה של השכייה הארכיטקטונית המופלאה והקודרת ,אשר התנשאה
כגוש גרניט עצום ואפל מתוך אדמת הסי ֵטה .בחסות הלילה דמתה לסלע קדמון
שכמו ניצב שם מבראשית .אור הירח ,שהסתנן חליפות מבעד לענני הגשם
