Page 45 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 45
Pg: 45 - 2-Front 21-05-11
נ ג ר ד ו 45
לרוב .בתום המיסה היו הילדים שועטים אל הגן להשתעשע ולאכול מן הפירות
העסיסיים ,אשר איש לא טרח לקטפם .בין שיחי האברש והאטדים היו פזורים
כמה פסלים מוכתמים ,וכן מזרקת אבן יבשה וסדוקה אשר דמתה בצורתה לאגן
טבילה .במקום זה היינו נוהגים לשחק ולהשתעשע בדמיונות .בקצהו המרוחק
של הגן ,בקרן זווית ,עמד פסל מדונה שהיה מוכתם ברפש ומנוקד בהר ֹות
ירקרקות־שחורות ,תולדה של הזנחה רבת שנים; בחלקו העליון הייתה
האבן אכולת משקעים ,מכורסמת ומחוספסת – דבר ששיווה לבתולה מראה
בלתי־שגרתי בעליל ואָ ַצל לה דוק של הוד מסתורי וחמקמק .היה זה כאילו כוסו
פניה רדיד כהה ,שהסתירם יותר משחשפם .בילדותי הילכה עליי מדונה זו קסם
רב .דקות ארוכות הייתי עומד ומתבונן בה ,עוקב במבט משתאה אחר
השתברויות האור על פני האבן המכורסמים ,שנראו לעיתים כמו קמים לחיים
ולובשים הבעה מיוסרת אך שלווה .בעיני הילד שלי דמתה המדונה לאמי ,רק
שפני האבן היו שקטים יותר וללא ענני הסערה שהקדירו דרך קבע את פניה של
אימא .ואולי צדק הפילוסוף שאמר כי מלכות השמיים אינה אלא תמונת ראי של
נפש האדם ,שבבקשו לחלץ עצמו מבדידותו הסוליפיסיסטית ,ולהשכיח בתוך כך
את חרדת אינותו ,הוא משליך את עולמו הפנימי לעבר הטרנסצנדנציה ,ובכך צר
לו את אלוהיו בדמות תשוקותיו הכמוסות ביותר.
והנה כך קרה שבעודי מהרהר בבתולה השמימית ,כלילת השלמות והטוהר ,נגלה
לעיניי מחזה אחר ,שגיא וקדוש דווקא בארציותו .לא בתולה ולא קדושה עמדה
בכניסה ,כי אם בבל הגדולה ,אם הזונות ותועבות האדמה .לא חיזיון של אם
מקראית ,הרוחצת באור מלכות רחוקה ואפופת חסד ,אלא אישה אמיתית – בשר,
דם ואש! אימה קרה ניחתה עליי ולרגע נתקפתי דחף עז למלט את נפשי
מהמקום .הבטתי בה בהיכנסה ,ראיתי כיצד הסירה מעליה את שכמייתה והגישה
אותה ללא כל גינוני טקס .בעודה עושה כן מתחה את צווארה ,שהזדקר ארוך עד
לבלי קץ ,וסרקה בעיניה את סביבתה .הבטתי בגופה הנהדר בהערצה אילמת
ותהיתי כיצד זה נסתאב למדרגה של כלי תשמיש בזוי ,מופקר ופרוץ לכל דכפין.
כל מחשבה על זרועות אחרות נכרכות סביב מגדלור זה של יופי הייתה בעיניי
חילול קודש של ממש .השגחתי בעיניה תרות ומחפשות ומיהרתי לנופף לעברה
ביד מגושמת .בעודי עושה כן אמרתי לקום ממושבי ,אך ברכיי פקו מהתרגשות
וכמעט שהתמוטטתי אל הרצפה .משהבחינה בי אורו עיניה ,ושפתיה – ניצני ָשני
צבועים בדם – נפשקו קמעה ונמתחו לכדי אותו חיוך גא ולעגני שהצליף
בי כשוט .אה! החיוך הזה ,המזעיק את כל צבאות השמיים אל האדמה! כהרף
עין – כבמעשה כישוף ממש – הופיעה ונעמדה מולי ,תמירה ,גבוהה משזכרתיה,
מבטה מקפיא כמבטה של המדוזה ,עיניה רושפות כעיניו של עזראל .חשתי את
