Page 51 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 51

‫‪Pg: 51 - 2-Back 21-05-11‬‬

‫נ ג ר ד ו ‪51‬‬

‫"חלמ ָת"‪ ,‬אמרה והסיטה תלתל ממצחי‪ .‬נשקתי לידה ובתוך כך הבחנתי‬
‫בסימנים מוזרים‪ ,‬עשויים שתי וערב‪ ,‬על פנים אמת ידה השמאלית‪ ,‬מעל לשורש‬

                                                                    ‫כף היד‪.‬‬
        ‫"מה אלה?" שאלתי‪ ,‬בעודי מעביר את אצבעותיי על העור המחוספס‪.‬‬
‫היא החרישה‪ ,‬מבטה עוקב אחר העשן המסתלסל אל תקרת החדר‪ .‬מתחת לעור‬

                                ‫המצולק יכולתי לחוש בדופק הפועם בחוזקה‪.‬‬
                               ‫"נתיבים בחשכה‪ "...‬ענתה בלחש וקולה רעד‪.‬‬

                                                   ‫"ניסית לפגוע בעצמך?"‬
‫פניה קדרו‪ .‬היא הזדקפה במיטה והפנתה אליי את גבה‪ .‬חלציי נדרכו ונתקשו‬
‫תחת השמיכה‪ ,‬גופי השתוקק אליה עד כאב‪ ,‬כמיתר מתוח עד להתפקע‪ .‬רציתי‬
‫לבוא עליה בשנית‪ ,‬אבל עוצמת מערומיה כמו הטילה עליי מורא‪ .‬לבסוף‪,‬‬

         ‫בהיסוס־מה‪ ,‬כרכתי את זרועותיי סביב גבה והצמדתי את סנטרי לכתפה‪.‬‬
                                   ‫"עליי ללכת"‪ ,‬לחשה והתנערה מאחיזתי‪.‬‬

      ‫להב קפוא ביתק את חזי‪" .‬הישארי"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬אשלם לך על הזמן הזה"‪.‬‬
‫רכנתי לעברה לנשקה‪ .‬היא חייכה ברוך‪ ,‬אך החרישה‪ .‬שפתיה נפשקו מוכנית‬

                                     ‫לקלוט את שפתיי ואז נעתקו מהן באחת‪.‬‬
‫"אני יכול לעזור לך‪ ,‬את יודעת‪ ,‬יש לי קשרים‪ ,‬יש לי קצת כסף‪ ,‬אני יכול‬

             ‫לשחרר אותך מהכלא שאת נמצאת בו‪ ,‬להעניק לך חיים הגונים‪"...‬‬
‫"חיים הגונים?" היא חייכה קדורנית ואגב כך מיששה בהיסח הדעת את בטנה‪,‬‬
‫כדרך שממששים גלד ישן‪" .‬אם כך יהיה עליך לשחרר אותי מגופי‪ "...‬חרף‬
‫ניסוחם החידתי של דבריה‪ ,‬לא נעלמה ממני כוונתם המרומזת‪ .‬ניחשתי כי יופיה‬
‫ודאי היה לה לקללה‪ ,‬והארוטיות הבלתי־נשלטת של גופה‪ ,‬הממיטה כלימה‬
‫וטירוף על גברים ומעוררת בדמם את שד הצהריים‪ ,‬הכבידה עליה כנטל כבד‬
‫מנשוא‪ ,‬הפכה אותה טרף לדורסנות תשוקתם שאינה יודעת שובעה‪ ,‬וכך זימנה‬
‫לפתחה את גורלה העגום‪ .‬לבי נחמץ בקרבי‪ .‬ביקשתי לחבקה בזרועותיי ולנחמה‪.‬‬
‫וכך ודאי הייתי עושה‪ ,‬אלמלא חמקה מידיי בו־ברגע וקמה מן המיטה בסערה‪.‬‬
‫אחר כך נזדקפה מלוא קומתה והחלה אוספת את שערה לכדי פקעת על ראשה‪.‬‬
‫גמעתי את יופיה מאחור ולא רווה צמאוני‪ .‬איבריי מתוחים ודרוכים עד קצה גבול‬
‫היכולת‪ ,‬לא יכולתי לשאת את המחשבה שלא אראה אותה עוד‪ .‬לאחר מכן‬
‫ניגשה אל עציץ הכריזנטמות שעל השידה‪ ,‬נטלה בין אצבעותיה פרח קטן‬

                                                       ‫והצמידה אותו לאפה‪.‬‬
                                   ‫"כריזנטמות‪ ...‬הן אהובות עליי במיוחד"‪.‬‬
‫"הטיפוס הזה"‪ ,‬הוריתי בידי לעבר החלון‪" ,‬הוא מחזיק בך בכוח? ומה אם‬
                                ‫אציע לו כסף? דולרים? אוכל לפדות אותך‪"...‬‬
                               ‫"בבקשה ממך‪ .‬הנח לזה‪ ,‬לא מדובר בכסף‪"...‬‬
   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55   56