Page 237 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 237

‫‪Pg: 237 - 8-Front 22-04-14‬‬

            ‫לֹא‬  ‫ְו ֵהם‬  ‫ִנ ְת ַּכ ֵ ּון ֶא ָ ּלא ְל ׁ ֵשם ׁ ָש ַמ ִים‪,‬‬  ‫ֵּ ָכאן ַמֶאר ָ ּלַרא ִ ּביל ּו ַּ ִתי ְנ ְשׂח ְּוטָ ֵממנא ּו יה ֹ ּוו ֵאסףלֹ"‪.‬א‬  ‫ַה ּב ֹור‪.‬‬
                               ‫(בראשית רבה ק)‪.‬‬                                                                                                             ‫ָא ְמר ּו‬

            ‫משני מאורעות שונים אלה הסיקו האחים שהגיע זמן הפירעון‪ ,‬כאשר‬
            ‫יוסף עצמו התכוון בדיוק להפך ממחשבתם‪ .‬עד לפטירת אבא יעקב‪ ,‬היו‬
            ‫יושבים כל האחים לאכול יחד‪ ,‬והיה ברור שיעקב‪ ,‬אבי המשפחה‪ ,‬יושב‬
            ‫בראש וסביבו כולם‪ .‬יעקב היה מושיב את יוסף בראש ואי אפשר היה‬

                                                        ‫להתווכח עם זה לאור גדלותו ומעמדו‪.‬‬

            ‫עם הסתלקותו של יעקב חשש יוסף לפגוע בכבודם של האחים‪ ,‬והוא לא‬
            ‫רצה לשבת בראש‪" ,‬אינו בדין שאשב למעלה מהן" והוא לא רצה להיכנס‬
            ‫שוב "למשחקי כבוד" אל מול האחים ולכן הופסקו הארוחות לגמרי כדי‬
            ‫לא לפגוע בכבודם‪ .‬האחים פירשו את מעשיו של יוסף כתחילתה של‬
            ‫שנאה גלויה כלפיהם‪ ,‬כאשר יוסף התכוון בדיוק הפוך מזה – לא לפגוע‬

                                                                    ‫בכבודם ולשמור על מעמדם‪.‬‬

            ‫האירוע השני הוא אירוע נקודתי שהתרחש עם חזרת השיירה מקריית‬
            ‫ארבע‪ .‬יוסף בוחר‪ ,‬לאחר קבורת אביו‪ ,‬להציץ בבור שאליו זרקוהו האחים‬
            ‫לפני שלושים ותשע שנה‪ ,‬לבור שבו הכול התחיל‪ .‬יוסף מבקש להגיע‬
            ‫לבור כדי להודות לקב"ה על הניסים ועל ההשגחה הפרטית שזכה לה‪,‬‬
            ‫מאז זריקתו לבור ועד להפיכתו לשליט על מצרים‪ .‬האחים‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬

                                     ‫רואים את ההפך הגמור‪ ,‬כפי שמלמד אותנו המדרש‪:‬‬
                 ‫ׁ ְָ"ֶּב'מ ַשוֵ ִִּעיקְהֹוׁרְתםשׁא ִֶ ּׁולֶשי ָש ֲַּחנכְא ּוזֲ ֵעחרהָ ּיוּושׂ ִיהֶֹמואְֵּ ָקלסחֹוביףּווֵַנר ְִּסּכב‪,‬תי ָתֲּ ֹבֵואמִרכבֹּווית‪ֶ ְ,‬ךה ֲּוַאֵהם ִבַָָּבמריר ְֶקךהֹאו ּו ָםםׁ'עֶ‪ָׁ.‬שֶל ָישּוהוַָָ‪,‬עלמ ְָךְּהשׂכי ָֹהומ ֹרֵו ִסלאׁי ֶּוף ֵשנ ְַ ַלחעָסָ ּיבֵָּ ַתּברב ְָּהךמָאׁ ֶַָקעֹדוש ּלָםםפ ֲאְַחֹהול ֶ ָּזדבתּוֵ ֹוה‪.‬ר‪ְַ .‬ךְֶהואֵ ּ ָכבַּלֹיעוָורןאל‬
                 ‫ׁ ֶש ָרא ּו ָּכ ְך‪ָ ,‬א ְמר ּו‪ַ ,‬ע ְכ ׁ ָשו ֵמת ָא ִבינ ּו‪ ,‬ל ּו ִי ִשׂ ְט ֵמנ ּו י ֹו ֵסף ְו ָה ׁ ֵשב ָי ׁ ִשיב ָלנ ּו‬

                      ‫ֵאת ָּכל ָה ָר ָעה ֲא ׁ ֶשר ָ ּג ַמ ְלנ ּו ֹאת ֹו" (מדרש תנחומא‪ ,‬ויחי יז‪ ,‬ה)‪.‬‬

‫ יחיו תשרפ‬  ‫האחים מסתכלים על המציאות ורואים את יוסף הולך לבור שאליו הוא‬
            ‫נזרק‪ .‬מבחינתם‪ ,‬הוא הולך לקבל כוחות לנקמה‪ ,‬לתכן כיצד הוא משיב‬
            ‫להם רעה‪ .‬הנה‪ ,‬הוא כבר מפסיק את הארוחות המשותפות‪ .‬מבחינתם‪,‬‬

‫‪237‬‬
   232   233   234   235   236   237   238   239   240   241   242