Page 176 - MOSAD BIYALIK-zochalim.MOSAD BIYALIK-zochalim.1A

‫‪Pg: 176 - 11-Front 21-06-15‬‬ ‫‪176‬‬
‫הזוחלים של ארץ ישראל‬

‫‪Genus Blanus Wagler, 1830‬‬ ‫סוג‪ַ :‬טָּבעֹו ן‬ ‫זה אחר זה‪ ,‬למשל הגונדה (אשך או שחלה) הימנית בעמדה‬
‫קדמית לשמאלית‪ .‬כמו בנחשים ובלטאות מוארכות חסרות‬
‫אפיון‪ :‬זהו הסוג הפחות מתמחה במשפחה וכנראה בסדרה‪ .‬במין האיברי‬ ‫רגליים‪ ,‬ככלל יש לאמפיבסנות בעיקר ריאה אחת מפותחת‬
‫(בניגוד לאנטולי‪ ,‬ראו למטה)‪ ,‬מפתח הפה כלל אינו תחתי אלא קדמי‪,‬‬ ‫ומתפקדת‪ ,‬אבל בניגוד לנחשים וללטאות באמפיסבנות זאת‬
‫וכלפי כל חוליה של עמוד השדרה יש בעור טבעת קשקשים יחידה במקום‬ ‫הריאה השמאלית‪ .‬הזנב קצר בדרך כלל ושווה עובי לגוף‪,‬‬
‫שתיים כמקובל בסדרה [‪ .]103‬מיוחד לסוג ומשותף למיניו שמגן המצח‬ ‫ואוטוטומי או לא‪ ,‬בתלות במשפחה ובמין‪ .‬בניגוד למקובל‬
‫גדול ונוגע במגן החרטום‪ ,‬מערכת האוזן התיכונה חסרה אקסטראקולומלה‬ ‫בלטאות‪ ,‬אחרי האוטוטומיה אין רגנרציה [‪ .]1701 ,610‬איבר‬
‫ההזדווגות (ההמיפניס) שונה במינים שונים (אונה אחת או‬
‫ומערכת הנשימה כוללת זוג ריאות ארוכות [‪.]610 ,219‬‬ ‫שתיים) אבל המבנה המיקרוסקופי של האפיתל שלו דומה‬

‫מינים‪ :‬בסוג שני מינים‪.‬‬ ‫לשל לטאות [‪.]286‬‬
‫לעומת זאת לאחרונה מחקרים בדנ"א גרעיני ומיטוכונדריאלי‬
‫תפוצה‪ :‬במערב הים התיכון ובמזרחו‪Blanus cinereus (Vandelli, .‬‬ ‫הביאו למסקנה שהאמפיסבניים הם משפחה של לטאות שקרובה‬
‫‪ )1797‬נפוץ במרכז חצי האי האיברי ובדרומו וכן בצפון־מערב אפריקה‬
‫(לפחות במרוקו)‪ Blanus strauchi (Bedriaga, 1884) .‬נפוץ בדרום‬ ‫במיוחד למשפחת הלטאיים [‪.]1646 ,1428‬‬

‫אנטוליה ובלבנט‪ ,‬עם שלוחה מזרחה לצפון עיראק [‪.]1272 ,102‬‬ ‫תפוצה‪ :‬הדרום הסובטרופי של ארצות הברית‪ ,‬איי הודו‬
‫המערביים‪ ,‬אמריקה הדרומית‪ ,‬אפריקה שמדרום לסהרה‪ ,‬חצי‬
‫אורח חיים‪ :‬לפחות המין האיברי לילי‪ ,‬ורק בלילה אפשר לפוגשו גם‬
‫על פני הקרקע‪.‬‬ ‫האי האיברי והמזרח התיכון (בתחום אנטוליה־ערב) [‪.]613‬‬

‫רבייה‪ :‬ביחס למין האיברי דווח על נקבה מצפון־מערב אפריקה‪ ,‬באורך‬ ‫אורח חיים‪ :‬האמפיסבנות הן ה"לטאות" היחידות שהן תת־‬
‫כולל של ‪ 180-170‬מ"מ‪ ,‬שהטילה ביצה יחידה במידות ‪ 5.2 × 27‬מ"מ‬ ‫קרקעיות וחופרות‪ ,‬במלוא מובן המילה (‪ .)fossorial‬כל חייהן‬
‫הן מתחת לקרקע‪ ,‬נעות במחילות שהן חופרות בעצמן‪ ,‬לפעמים‬
‫[‪.]1272‬‬ ‫בקרקע קשה למדי‪ .‬הן טורפות עזות‪ ,‬נושכות ולופתות את‬
‫טרפן — פרוקי רגליים‪ ,‬תולעים‪ ,‬וגם חולייתנים — בשיניהן‬
‫בארץ‪ :‬מין יחיד‪ ,‬כנראה בעבר‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬ ‫הננעלות (העליונות והתחתונות ערוכות לסירוגין ומשתלבות)‪,‬‬
‫ואז נסוגות למחילה; תוך כדי החיכוך נתלשות לפעמים פיסות‬
‫טבעון )‪Blanus strauchi (Bedriaga, 1884‬‬
‫מן הטרף [‪.]613‬‬
‫איור ‪201‬‬
‫רבייה‪ :‬יש מינים מטילי ביצים אך אחרים משריצים [‪.]613‬‬
‫תיאור‪ :‬בתורכיה האורך הכולל המרבי ‪ 200-190‬מ"מ‪ .‬הראש‬
‫מכוסה במגינים סימטריים‪ ,‬עיניים שרידיות תחת העור שנראות‬ ‫מיון‪ :‬מוכרים כ־‪ 140‬מינים ב־‪ 21‬סוגים וארבע משפחות‪ .‬רק‬
‫מבחוץ כנקודות שחורות‪ .‬מפתח הפה תחתי; הלסת התחתונה‬ ‫אחת נוגעת לענייננו [‪.]613‬‬
‫שקועה מתחת ומבפנים לעליונה‪ .‬הגוף והזנב מכוסים בקשקשים‬
‫רכים מרובעים שערוכים בטבעות מסביב לגוף‪ ,‬טבעת לעומת כל‬ ‫משפחה‪ַ :‬טְּבעֹונִּ ִיים ‪Family Amphisbaenidae‬‬
‫חוליה של עמוד השדרה‪ .‬באמצע הגוף מספרם בספירה היקפית‬
‫(טבעתית) ‪ .42-32‬לאורך צד הגוף מתמשך שקע מרזבי‪ .‬הזנב‬ ‫אפיון‪ :‬זאת המשפחה הגדולה‪ ,‬המגוונת ורחבת התפוצה ביותר‪ .‬רובם‬
‫קצר ומחודד‪ .‬הוא מסוגל לאוטוטומיה‪ .‬הצבע לרוב חום־כחלחל‪,‬‬ ‫באורך רו"ג של ‪ 400-250‬מ"מ אך מינים אחדים גדולים יותר‪ ,‬למשל‬
‫‪ Amphisbaena alba‬באורך כולל עד כ־‪ 700‬מ"מ‪ .‬מצויות במשפחה‬
‫לפעמים אפור־אדמדם [‪.]610 ,219 ,208 ,103 ,102‬‬ ‫שלוש צורות שונות של ראש‪ ,‬שקשורות לטכניקות שונות של חפירה‪.‬‬
‫בעלי ראש חרוטי קהה או דמוי קליע חופרים על ידי ניגוח פשוט בראש‬
‫דו־צורתיות זוויגית‪ :‬אין מידע‪.‬‬ ‫(למשל ‪ Amphisbaena‬באמריקה הדרומית ו־‪ Blanus‬באגן הים התיכון)‪.‬‬
‫בעלי חרטום דמוי את חפירה שטוחה משפילים את ראשם‪ ,‬לוחצים‬
‫תפוצה בעולם‪ :‬מספר איים בים האגאי‪ ,‬דרום אנטוליה‪ ,‬צפון עיראק‬ ‫קדימה‪ ,‬ואז מרימים את ראשם (למשל ‪ Monopeltis‬באפריקה)‪ .‬בעלי‬
‫ומערב סוריה [‪ ]987b ,124‬בתפוצה אנכית עד ‪ 1,400‬מ'‪ .‬באנטוליה הובחנו‬ ‫חרטום פחוס צדדים ואנכי נדחקים קדימה ואז לוחצים לסירוגין ימינה‬
‫ושמאלה (למשל ‪ Anops‬באמריקה הדרומית)‪ .‬השיניים פלירודונטיות‬
‫שלושת התת־מינים האלה‪:‬‬
‫)‪ Blanus s. strauchi (Bedriaga, 1884‬במערב; ‪B. s. bedriagae‬‬ ‫[‪.]1701 ,610‬‬
‫‪ Boulenger, 1884‬בדרום־מערב; ואילו ‪B. s. aporus Werner, 1898‬‬
‫באזור הים תיכוני מזרחית לאנטליה ובדרום־מזרח אנטוליה [‪.]1673a ,208‬‬ ‫מינים‪ :‬כ־‪ 100‬מינים ב־‪ 15‬סוגים [‪.]1701‬‬
‫התת־מין האחרון מגיע דרומה עד ללבנון [‪ .]648 ,305 ,102‬הוא מצטיין‬
‫בהיעדר נקבים פרי־אנאליים‪ ,‬הקיימים בחלק מן הטבעוניים [‪ ]847‬לרבות‬ ‫תפוצה‪ :‬אמריקה הדרומית‪ ,‬אפריקה (בעיקר הדרומית)‪ ,‬ואגן הים התיכון‬
‫(חצי האי האיברי במערב‪ ,‬דרום אנטוליה וצפון הלבנט במזרח) [‪.]1701‬‬
‫טקסונים אחרים בסוג טבעון‪.‬‬
‫אורח חיים‪ :‬העולם התת־קרקעי של ה ַטּ ְבעוניים כולל גם את המרחב‬
‫תפוצה בארץ‪ :‬לפחות שני חוקרים־נוסעים במאה התשע־עשרה‬ ‫שמתחת לאבנים‪ ,‬שאליו נפתחת מחילה שלהם בפתח קטן‪ ,‬עגול וחלק‪.‬‬
‫דיווחו שהטבעון אינו נדיר תחת אבנים באזורים מסוימים של‬
‫צפון ארץ ישראל (בייחוד סביבות הכנרת) [‪ .]1432 ,949‬ברם‪,‬‬ ‫סביר שכאן מזומן להם מזון‪ .‬בעת סכנה הם נסוגים מיד למחילה‪.‬‬
‫מן המין הזה לא נמצא שום פרט מתעד במוזיאונים שאצרו‬
‫חומר אחר מאותם חוקרים‪ .‬חיפושינו המכוונים בטבע לא העלו‬ ‫רבייה‪ :‬רוב המינים מטילי ביצים אך אחדים משריצים [‪.]1701‬‬
‫דבר (ראו גם בפרק ‪ .)4.1‬הדיווח כאילו פרט אחד מטבריה‬
‫אצור במוזיאון לטבע בז'נבה [‪ ]102‬התברר כשגוי; מקורו של‬ ‫בארץ‪ :‬מין אחד דווח מהארץ במאה התשע־עשרה‪ ,‬ראו להלן‪.‬‬
‫הפרט האמור היה בלטקיה‪ .‬כך נותרנו בלי עדות מוחשית‬
‫לנוכחות הטבעון בארץ‪ ,‬אפילו בעבר [‪ .]1556‬בכל זאת אני‬