Page 214 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 214

‫מוהר"ן‬  ‫‪Pg: 214 - 7-Back 21-10-25‬‬           ‫דיר ליקוטי‬

             ‫תורה קכו‬

‫ָאבְ ָדה נֶפֶׁש' (ביצה טז)‪ .‬הַיְנּו ׁשֶּ ֵמחֲ ַמת ּ ֹג ֶדל הַּ ַת ֲענּוג ׁ ֶשל הַּנֶ ֶפׁש יְ ֵתָרה ׁשֶּבָא ּבְׁשַּבָת‪ַ ,‬על ּכֵן‬
‫ַמ ְת ִחילִים ּ ֵתכֶף לְהִ ְתּגַ ְעּגֵ ַע ּולְ ִהצְ ַט ֵער ַעל ֲאבֵ ַדת הַּנֶפֶׁש ּ ְבמֹוצָ ֵאי ׁשַּבָת‪ּ .‬כֵן הַ ֶחבְַרּ ָיא‪ֵ ,‬מ ֲח ַמת‬
‫ּ ֹג ֶדל הַּ ַת ֲענּוגִים ְוהַּׁ ַש ֲעׁשּו ִעים ׁשֶּקִּבְלּו ֵמַרּבָם ַרּבִי ׁ ִש ְמעֹון ּ ֶבן יֹו ַחאי‪ַ ,‬על ּכֵן ּ ֵתכֶף ּו ִמּיָד הִ ְתחִילּו‬

           ‫לְהִ ְתּגַ ְעּגֵ ַע‪ ,‬וְ ָעלָה ַעל לִּ ָבם צַ ַער הַ ִה ְסּ ַתּלְקּות ׁ ֶשּיִהְ ֶיה לָ ֶהם‏‪_ _ _ _ _ _ _ _.‬‬
‫ל"א)‪ ,‬כיון ששבת וי אבדה נפש"‪ .‬ב) והשאלה שנראה שלא שייך כאן אלא ביציאה משבת‪,‬‬
‫ובאמור בכניסת שבת עסקינן‪ .‬והתשובה‪ :‬היינו שמחמת גודל התענוג של הנפש יתירה‬
‫שבא בשבת‪ ,‬על כן מתחילים תיכף להתגעגע ולהצטער על אבדת הנפש במוצאי שבת‬
‫(ע"ע לעיל סי' לא בסוף המאמר)‪ .‬כן החבריא‪ ,‬מחמת גודל התענוגים והשעשועים שקבלו‬
‫מרבם רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬על כן תיכף ומיד התחילו להתגעגע‪ ,‬ועלה על לבם צער‬
‫ההסתלקות שיהיה להם‪ .‬כי רשב"י הוא בחינת שבת‪ ,‬והוא שורש הנפש של כלל ישראל‪,‬‬

        ‫ליקוטים‬

‫אותו‪ ,‬שמתוך דוחקו לפרוץ העפר נובע ביותר כח‪ .‬בית המקדש ובטלו הטוחנות כי מעטו‪ ,‬כולם‪.‬‬
                                            ‫כן ישמעאל התחזק בשליטתו על כל הפסולת של‬
‫(ועי' במראות הסולם אות ח') שמיעטו צורתם‬     ‫אחיו שהם הפנים המרוחקים והתחתונים הנ"ל‪.‬‬
‫ומזונם‪ ,‬ואין יום שאין בו קללה‪ .‬הרים ר"ש‬
‫קולו ואמר‪ ,‬אוי ירושלים עיר הקדושה‪ ,‬אוי‬      ‫אוי לעולם כשיסתלק אדוני ממנו‪ .‬אוי לדור‬
‫לעם שכל טוב הזה אבדו‪ ,‬ושרים גבורים‬          ‫שיקרה בזמן ההוא‪ .‬אשרי הדור שמכיר את‬
‫ממונים מיעטו דמותם‪ .‬על זה בכו החברים‪.‬‬
                                                  ‫אדוני‪ ,‬אשרי הדור שהוא שורה בתוכו‪.‬‬

‫אמרו‪ ,‬אוי רבי‪ ,‬כשתסתלק מן העולם‪ ,‬מי‬         ‫עוד שם (האזינו‪ ,‬יח)‪ :‬א"ר שמעון עד מתי‬
‫יגלה סודות סתומים עמוקים כאלו‪ ,‬שלא‬          ‫יקראו החברים בדברים אלו‪ ,‬דהיינו בברייתות‪,‬‬
‫נשמעו מימי שלמה המלך עד עתה‪ .‬אשרי‬           ‫הרי אנו הולכים אחר הקב"ה‪ .‬ואנו יודעים‬
‫הדור השומע דברים אלו‪ ,‬אשרי הדור שאתה‬        ‫הדברים‪ ,‬שבחכמת הקבלה‪ ,‬ודבר זה נתגלה‬
‫בתוכו‪ .‬אוי לדור שישאר יתום ממך‪ .‬ע"כ ויש‬     ‫על ידנו מה שלא נתגלו לראשונים‪ .‬מכאן‬
‫עוד מאמר בזו"ח בשבחו של האדרא קדישא‪.‬‬        ‫ולהלאה‪ ,‬כל אלו הדברים וכל אלו הברייתות‬

                                            ‫הניחו אותם לאלו שלא נכנסו ויצאו‪ ,‬דהיינו‬

‫ב) בגמרא (ביצה טז‪ :).‬אמר רבי שמעון בן‬       ‫שנכנסו בחכמה‪ ,‬ולא יצאו ממנה‪ ,‬כי לא הבינו אותה‪.‬‬
‫לקיש‪ :‬נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא‬
‫באדם ערב שבת‪ ,‬ולמוצאי שבת נוטלין אותה‬       ‫ובניהם יבואו לשאול בחכמה‪ ,‬וכשישאלו‬
‫הימנו‪ ,‬שנאמר שבת וינפש כיון ששבת וי‬         ‫יאמרו להם החברים‪ .‬אוי לאותו הדור שר'"ש‬
                                            ‫בן יוחאי נסתלק ממנו‪ .‬אבל בוא וראה‪ ,‬מכאן‬
                                 ‫אבדה נפש‪.‬‬  ‫ולהלאה לא יהיה דור כדור הזה‪ ,‬והתורה לא‬

                                                                    ‫תתגלה ע"י החברים‪.‬‬

‫וברבנו חננאל (שם)‪ :‬כדריש לקיש דאמר‬          ‫עוד שם (פנחס‪ ,‬תמב)‪ :‬בושט הזה נכנסים‬
‫נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם בע"ש‬             ‫ונשאבים בריאה אלו השרפים‪ ,‬בלהבות‬
‫שנאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים‬           ‫שלהם לוקחים משקה‪ ,‬ונקראים ריאה בחבור‬
‫ואת הארץ וביום השביעי‪ ,‬כלומר כל שנבראו‬      ‫אחד עם הריאה‪ ,‬והכל נשאב בהם‪ .‬וכל אלו‬
‫בעולם להתענג מהן נשמתן ביום השביעי‬          ‫לוקחים כל אחד ואחד כראוי לו‪ .‬ומשחרב‬
   209   210   211   212   213   214   215   216   217   218   219