Page 226 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A

‫מוהר"ן‬ ‫‪Pg: 226 - 8-Back 21-10-25‬‬ ‫וכר ליקוטי‬

‫תורה קכח‬

‫הָָרע ׁשֶרֹו ֶצה לְהִ ְסּ ַתּכֵל‪ְ ,‬והּוא ְמסַּ ֵמא ֵעינָיו ַעל יְ ֵדי ׁשֶּמֹונֵ ַע ַעצְמֹו ִמּלְהִסְּ ַתּכֵל‪ ,‬וְ ַאף ַעל ּ ִפי כֵן‬

‫נִׁשְ ָאר הַּ ֵי ֶצר ָהָרע ּכִי ִמסְּ ַתּכֵל ִמן הַּ ַצד ּכִלְ ַאחַר ָיד‪.‬‏_ _ _ _ _ _ _ _‬

‫שמונע עצמו מלהסתכל‪ ,‬ואף על פי כן נשאר היצר הרע‪ ,‬ג) כי מסתכל מן הצד כלאחר יד‪.‬‬

‫ליקוטים‬

‫ג) בתפארת ישראל (פ"ג)‪ :‬מעשה ברבי‬ ‫ובטהרת הקודש (מאמר שמירת העינים‪,‬‬
‫מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש‬
‫ועוסק בתורה‪ ,‬והיה זיו פניו דומה לחמה‬ ‫א)‪ :‬הבורא ברוך הוא וברוך שמו אשר ברא‬
‫וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת‪ ,‬שמימיו‬ ‫את האדם ישר‪ ,‬יצרו וכוננו בחמשה חושים‪,‬‬
‫לא נשא עיניו לאשה בעולם‪ .‬פעם אחד עבר‬ ‫שהמה חוש הראות‪ ,‬וחוש השמע‪ ,‬וחוש הריח‪,‬‬
‫שטן ונתקנא בו‪ ,‬אמר אפשר אדם כמו זה‬ ‫וחוש הטעם‪ ,‬וחוש המישוש‪ .‬ואמרו החכמים‬
‫לא חטא‪ ,‬אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם‬ ‫שחוש הראות הוא היותר חשוב מכל יתר‬
‫רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך‪ ,‬א"ל צדיק‬ ‫החושים‪ ,‬מפני שהיא קרובה להדעת‪ ,‬והיא‬
‫גמור הוא‪ .‬אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו‪,‬‬ ‫התנוצצות הראשית מהדעת‪ ,‬כי כל החמשה‬
‫א"ל אין את יכול לו‪ .‬אף על פי כן‪ .‬א"ל לך‪.‬‬ ‫חושים המה כוחות הנשמה שמתגלה באדם‪,‬‬
‫נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה‬ ‫ולכן לפעמים ח"ו מחמת עונות האדם נעלם‬
‫מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו‬ ‫ממנו איזה חוש‪ ,‬ה' ישמרינו‪ ,‬וכשנעלם ח"ו‬
‫בה מלאכי השרת‪ ,‬שנאמר ויראו בני האלהים‬ ‫חוש הראות נחשב כמו מיתה‪ ,‬לכן אמרו‬
‫את בנות האדם עמד לפניו‪ ,‬כיון שראה אותו‬ ‫(נדרים ס"ד‪ ):‬סומא חשוב כמת‪ ,‬מפני גודל‬
‫הפך פניו ונתן לאחריו‪ ,‬שוב בא ועמד לו על‬ ‫חשיבות זה החוש‪ ,‬ולכן לא נאמר זה בהעדר‬
‫צד שמאלו‪ ,‬הפך פניו לצד ימין‪ ,‬היה מתהפך‬ ‫יתר החושים שנחשב כמת‪ ,‬רק בחוש הראות‬
‫לו מכל צד‪ ,‬אמר מתירא אני שמא יתגבר‬ ‫ח"ו‪ ,‬אם כן עיקר החיים תלוים בעינים‪.‬‬
‫עלי יצר הרע ויחטיאני‪ ,‬מה עשה אותו צדיק‬ ‫ואלו החמשה חושים מצטיירים בגוף האדם‬
‫קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו‪ ,‬א"ל‬ ‫בפועל הגשמי‪ ,‬הגם שהמה יותר רוחני מיתר‬
‫לך והבא לי אש ומסמר‪ ,‬הביא לו מסמרין‬ ‫כלי הגוף‪ ,‬כמו למשל אצל הריח אמרו רז"ל‬
‫ונתנום בעיניו‪ ,‬כיון שראה השטן כך נזדעזע‬ ‫(ברכות מ"ג‪ ):‬איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו‬
‫ונפל לאחוריו‪ .‬באותה שעה קרא הקב"ה‬ ‫ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח‬
‫לרפאל‪ ,‬א"ל לך לרפא את ר' מתיא בן חרש‪.‬‬ ‫שנאמר (תהלים ק"נ) כל הנשמה תהלל יה‪ .‬וכן‬
‫בא ועמד לפניו‪ ,‬א"ל מי אתה‪ ,‬א"ל אני הוא‬ ‫בחוש השמע הוא ענין רוחני‪ ,‬כי באם לא‬
‫רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך‪,‬‬ ‫ישפיע כח הנשמה בחנם יהיה לו אזניים‪ ,‬וכן‬
‫א"ל הניחני מה שהיה היה‪ ,‬חזר לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫בחוש הטעם‪ ,‬באם נחלש כח הנשמה ח"ו אינו‬
‫אמר לפניו רבונו של עולם כך וכך אמר‬ ‫מרגיש טעם באכילתו‪ ,‬כמו שיש חולים בזה‬
‫לי מתיא‪ ,‬א"ל לך ואמור לו אני ערב שלא‬ ‫ח"ו‪ .‬אבל חוש הראות הוא יותר חשוב ויותר‬
‫רוחני מכל החושים‪.‬‏ וכו'‪ .‬וכן יש בקבלה ישלוט בו יצר הרע‪ .‬מיד רפא אותו‪ .‬מכאן‬
‫אמיתית מכמה צדיקי בתראי שנעלם מהם אמרו חכמים‪ ,‬כל מי שאינו מסתכל בנשים‬
‫חוש הראות‪ ,‬ובאם שרצונם היה לראות‪ ,‬ראו על אחת כמה וכמה באשת חבירו‪ ,‬אין יצר‬
‫הרע שולט בו‪.‬‬ ‫הכל‪ .‬וכו' עיי"ש‪.‬‬