Page 231 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 231

‫‪Pg: 231 - 8-Back 21-10-25‬‬

‫מוהר"ן אלר‬  ‫תורה קכט‬                         ‫________ ליקוטי‬

              ‫ליקוטים‬

‫חפץ הוא לשאול את פי רבו במה לבחור‪ ,‬הצדיק הק' המפורסם מורנו הרב מנחם‬
‫אם בגיהנום או לרדת עוד הפעם לעולם מענדיל מוויטעבסק ז"ל‪ ,‬והוא נסע עם‬
‫הזה‪ .‬ועיינו בספר הזכרונות‪ ,‬ומצאו שאמת רבו לארץ ישראל‪ .‬ואז בהיות הצדיק הק'‬
‫בפיו ונתנו לו רשות‪ .‬בלכתו מבית דין של מוויטעבסק ז"ל בארץ ישראל הייתה להם‬
‫מעלה‪ ,‬נדמה לו שהוא חי וסוחר גדול ונוסע דחקות ועניות גדולה‪ ,‬והסכימו לשלוח את‬
‫ללייפציג ואתו עימו הרבה פועלים בעלי האיש הנ"ל‪ ,‬שנסע עם הצדיק הנ"ל לארץ‬
‫עגלה וסרסורים‪ ,‬כמאה איש‪ .‬פתאום צמאה ישראל‪ ,‬שהוא יהיה שד"ר‪ .‬ויצא לחו"ל‬
‫לאסוף כספים בשביל ישוב הארץ‪ .‬ובדרך‬           ‫נפשו לנסוע לרבו הקדוש‪ ,‬ויאמר אל אנשיו‬
‫נסיעתו על הים נפטר לעולמו‪( ,‬היינו האיש‬       ‫שיעמדו פה‪ ,‬והוא יסע לרבו‪ .‬והתחילו לצעוק‬
‫הנ"ל‪ ,‬שהיה מקורב להצדיק הנ"ל)‪ .‬ובארץ‬         ‫עליו‪ :‬האם השתבש דעתו?! הלא אנחנו מאה‬
‫ישראל לא ידעו כלל מה נעשה עימו‪ ,‬ושנפטר‬       ‫משפחות‪ ,‬ואם נשאר פה נאחר זמן היריד של‬
‫לעולמו‪ .‬ואחר פטירת האיש הנ"ל היה נדמה‬        ‫לייפציג‪ ,‬ולא נוכל למכור הסחורה‪ ,‬ומאין‬
‫לו כאילו הולך ונוסע לייפסק עם האנשים‬         ‫נמצא טרף ופרנסה בעדנו ובעד טפינו?! וירא‬
‫שלו כאשר היה נוהג בחייו‪ ,‬כי היה סוחר‬         ‫כי האמת איתם‪ ,‬ויסעו הלאה‪ .‬כאשר נסעו‬
‫גדול והיה נוסע לליפסק בחייו‪ .‬ונדמה לו גם‬     ‫מרחק רב‪ ,‬פתאום התלהב בצמאון יותר גדול‬
‫עתה כאילו הוא נוסע לשם עם הנאמן והבעל‬        ‫לנסוע לרבו‪ ,‬ויאמר שנית לפועליו שהוא‬
‫עגלה שלו כדרכו תמיד‪ .‬בדרך נסיעתו התחיל‬       ‫צריך לנסוע לרבו בקדוש‪ .‬ועמדו עליו אנשיו‬
‫להתגעגע ולהשתוקק מאד ליסע לרבי מורנו‬         ‫וצעקו עליו בקול רעש יותר מכמו בראשונה‪:‬‬
‫הרב רבי מנחם הנ"ל לקבל פניו הקדושות‪.‬‬         ‫מה הוא חפץ‪ ,‬הלא יגוועו ברעב כל משפחתם‬
‫ומרוב תשוקתו היה חפץ להפקיר הכל ולשוב‬        ‫אם לא יסעו לזמן היריד לליפציג! וישמע‬
‫מאמצע הדרך למקום רבו כנ"ל‪ .‬והתחיל לדבר‬       ‫לקול צעקתם‪ ,‬ויסעו הלאה עוד מרחק רב‪.‬‬
‫זאת לאנשיו‪ ,‬שנסעו עימו‪ ,‬שהוא משתוקק‬          ‫באמצע הדרך התלהב בהתלהבות וצמאון‬
‫לזה‪ .‬והתחילו לשחוק ממנו ולדחותו מזה‪ ,‬כי‬      ‫גדול לנסוע לרבו בתוקף‪ ,‬ויהי מה‪ ,‬ואמר‬
‫איך יעלה על הדעת לסתור משא ומתן כזה‬          ‫לאנשיו ששום צעקה לא יעכבוהו מלנסוע‬

                   ‫וכו'‪ ,‬ועל זה מנעוהו מזה‪.‬‬                                 ‫לרבו הקדוש‪.‬‬
‫אח"כ התלהב בהשתוקקות נמרצת לסע‬               ‫ועתה הוא עומד ושואל‪ :‬במה יבחר‪ ,‬אם‬
‫לרבו וחזר ואמר לאנשיו‪ ,‬שהוא חפץ בזה‪.‬‬         ‫לרדת לגיהנום לחצי שעה‪ ,‬מה אתם אומרים‬
‫וחזרו למנעו ולדחותו בדבריהם‪ ,‬שאי אפשר‬        ‫חסידים? שאל רבינו לחסידיו‪ .‬ויענו כולם‬
‫לבטל משה ומתן כזה‪ ,‬לשוב מדרך כזה‬             ‫בקול אחד‪ :‬בוודאי גיהנום יותר טוב‪ .‬וישמעו‬
‫ללייפסק לבטל עסק כזה‪ ,‬ולנסוע עתה לבית‬        ‫קול צעקה‪ :‬איי רבי! ואחרי זה מצאו רושם‬
‫רבו‪ .‬ושמע לדבריהם גם בפעם הזאת ונמנע‬
‫מזה‪ .‬אח"כ חזר ונתעורר בהתעוררות רבה‬                        ‫פיסת יד שרוף על אדן החלון‪.‬‬

‫ובס' פעולת הצדיק (אות תתנ"ח) מופיע וגדולה מאד ואמר‪ ,‬שאינו שומע כלל שום‬
‫הסיפור הנ"ל בלי הזכרת שמו של התלמיד‪ ,‬דבר‪ ,‬כי הוא רוצה דייקא מאד לנסוע לרבו‬
‫וז"ל‪ ... :‬ואח"כ סיפר רבנו סיפור לענין ולהפקיר הכל בשביל זה‪ .‬וכל מה שאנשיו‬
‫זה‪ ,‬שצריכין להתחזק להתקרב לצדיק גם מנעו אותו בדברים ובטענות ואמתלאות‪,‬‬
‫לאחר מיתה‪ ,‬כי גם שם צריכין התחזקות איך אפשר לעשות דבר כזה באמצע עסק‬
‫באמונת צדיקים‪ .‬ומעשה שהיה איש אחד כזה לא שמע לדבריהם כלל והיה חזק בדעתו‬
‫בארץ ישראל מאנשי רייסין‪ ,‬שהיה מתלמידי לנסוע דיקא תיכף ומיד לרבו‪ .‬וצוה עליהם‬
   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235   236