Page 232 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 232

‫מוהר"ן‬  ‫‪Pg: 232 - 8-Front 21-10-25‬‬              ‫בלר ליקוטי‬

             ‫תורה קכט‬

‫ּכִי ֶט ַבע ָה ֲאכִילָה ׁ ֶש ַהּ ָמזֹון נִ ְת ַהּפְֵך לַּנִּזֹון‪ּ ,‬כְגֹון ּכְׁשֶ ַה ַחי אֹוכֶלֶת צֹו ֵמחַ ּכְגֹון ֲעשָֹבִים‪,‬‬
‫נִ ְת ַהּ ְפכִין הָ ֲע ָֹשבִים לְ ַחי‪ּ ,‬כְׁשֶּנִכְנָ ִסין ּבְתֹוְך ֵמ ֶעי ָה‪ .‬וְכֵן ֵמ ַחי לִ ְמ ַדּבֵר‪ּ ,‬כְׁ ֶשהַ ְמ ַדּ ֵבר אֹוכֵל הַ ַחי‪,‬‬
‫נִ ְת ַהּ ֵפְך ַהחַי לַּ ְמ ַדּ ֵבר‪ּ .‬ולְכָל ָמקֹום ׁ ֶשּנִכְנָס לְׁ ָשם ַהּ ָמזֹון ׁשֶּנִ ְת ַחּלֵק לְ ָה ֵאיבִָרים‪ ,‬נִ ְתהַּפְֵך לְ ַמהּות‬
‫ָה ֵאיבָר ַמּ ָמׁש ׁשֶּנִכְנָס לְׁשָם‪ּ .‬כְגֹון הַחֵּלֶק ֵמ ַהּ ָמזֹון הַּנִכְנָס לְ ַהּמֹ ַח נִ ְתהַּפְֵך לְ ֹמחַ‪ְ ,‬ו ַהּנִכְנָס לַּלֵב‬

                   ‫נִ ְתהַּפְֵך לְלֵב‪ ,‬וְכֵן לִׁ ְש ָאר הָ ֵאי ָבִרים‪_ _ _ _ _ _ _ _.‬‬

‫כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנזון‪ ,‬ב) דהיינו שהאוכל נהפך לחלק מהאוכל‬
‫ומקבל המזון‪ ,‬כגון כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים‪ ,‬נתהפכין העשבים לחי כשנכנסין‬
‫בתוך מעיה‪ ,‬וכן מחי למדבר‪ ,‬כשהמדבר אוכל החי נתהפך החי למדבר‪ ,‬ולכל מקום‬
‫שנכנס לשם המזון שנתחלק להאיברים‪ ,‬נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם‪ ,‬כגון‬
‫החלק מהמזון הנכנס להמח נתהפך למח‪ ,‬והנכנס ללב נתהפך ללב‪ ,‬וכן לשאר האברים‪.‬‬

                                       ‫ליקוטים‬

‫שיחזירו פניהם מדרכיהם‪ ,‬כדי לסע עמו כי לא ידעו עדיין מזה כלל‪ ,‬וסיפר להם כל‬
‫למקום רבו‪ ,‬וכשראו שאין יכולין למנעו המעשה הזה‪ .‬וזה היה מוכרח להם לידע‬
‫מפטירתו‪ ,‬כדי לידע איך להתנהג בעסקי ארץ‬    ‫בדברים ובטענות‪ ,‬עמדו ומרדו בו ואמרו‪,‬‬
‫ישראל‪ ,‬בעניין השליחות לחוץ לארץ‪ .‬עכ"ל‪.‬‬    ‫שאינם רוצים לציית אותו בדבר זר כזה‪.‬‬
‫ועיי"ש שמאריך בעניין תועלת ההתקרבות‬       ‫וגער עליהם שיעשו כרצונו דייקא‪ ,‬והם לא‬
                                          ‫רצו לשמעו‪ .‬ותחיל לכעוס עליהם מאד‪,‬‬
     ‫לצדיק הן בעולם הזה והן בעולם הבא‪.‬‬    ‫על אינם רוצים לציית אותו‪ ,‬כי הוא הבעל‬

‫ב) בפנים מאירות ומסבירות (ענף לט‪ ,‬אות‬     ‫הבית שלהם‪ ,‬ומחוייבים לשמוע לו ככל אשר‬
                                          ‫יאמר‪ .‬ובתוך כך הודיעו לו האמת שהוא כבר‬
‫ו')‪ :‬והנה ענין הבירור הוא להעלותו בבחי׳‬   ‫מת‪ ,‬ושכל אלו‪ ,‬שנוסעים עימו‪ ,‬הם מלאכי‬
‫הא׳‪ ,‬ואחר כך למדרגה אחרת גדולה ממנו‬       ‫חבלה‪ ,‬שהם מוליכים אותו ומטעין אותו‬
‫ועד״ז כל המדרגות‪ .‬וכמ״ש בסוד כוונת‬        ‫בדרך הזה‪ .‬ענה ואמר‪ :‬עתה בוודאי אני חפץ‬
‫אכילה‪ ,‬כי יכול אדם לחזור את הדומם לחלק‬    ‫דווקא שתוליכו אותי מיד לרבי הצדיק הנ"ל‪.‬‬
‫מחלק האדם עצמו‪ .‬והם מתבררים ומתקנים‬       ‫ענו הם ואמרו‪ :‬עתה בוודאי אין אנו מרוצים‬
‫כל הדברים שיש בהם פסולת וקלי'‪ .‬והם‬        ‫לזה להוליך אותך אליו! והם התעצמו בדין‬
‫מתקנים מבחי׳ הדומם עד בחי׳ האדם מדבר‬      ‫זה‪ .‬הוא רצה שיוליכו אותו לרבו והם לא‬
‫ממש‪ .‬ואח״כ אם יזכה במעשיו יותר‪ ,‬יעלה‬      ‫רצו‪ ,‬עד שהביאו את המשפט להבית דין של‬
‫הכל במדרגת מלאך‪ ,‬באופן שיתברר הכל‬
‫מעלה‪ ,‬ופסקו שהדין עימו‪ ,‬שצריכין לעשות בירור אחר בירור‪ ,‬עד שיעלה מעלה אחר‬
‫רצונו ולהוליכו מיד לרבו‪ .‬וכן היה‪ ,‬שתיכף מעלה למדרגה גבוה מאד‪.‬‬
                                          ‫ומיד הוליכו אותו לרבו הצדיק מורינו הרב‬
‫ובשער רוח הקודש (כוונת התענית‪ ,‬יב)‪ :‬גם‬    ‫רבי מנחם הנ"ל‪ ,‬שהיה עדיין בחיים אז בארץ‬
‫כונת התענית‪ ,‬הנה הוא דמיון הקרבן‪ .‬והענין‬  ‫ישראל‪ .‬והביאוהו לביתו‪ .‬וכשנכנס לבית‬
‫הוא‪ ,‬כי אעפ"י שמצינו שהאכילה כשהאדם‬       ‫הצדיק הנ"ל נכנס עימו אחד מהמחבלים‪.‬‬
‫מכוין בה‪ ,‬היא כונה גדולה עד מאד‪ ,‬עכ"ז‬     ‫ונפחד הצדיק ונשאר חלשות‪ ,‬ועוררו אותו‪.‬‬
‫הארתה היא מתתא לעילא‪ ,‬ועולה העשן‬          ‫ואח"כ ישב הצדיק הנ"ל ועסק בתיקונו בערך‬
‫שמונת ימים‪ ,‬עד שתקנו‪ .‬והודיע אז הצדיק וריח הניחוח מעשיה ליצירה‪ ,‬ומיצירה‬
‫הנ"ל לבני ארץ ישראל‪ ,‬שנפטר השליח הנ"ל‪ ,‬לבריאה וכו'‪ ,‬עד א"ס‪ ,‬כנזכר בזוהר פרשת‬
   227   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237