Page 233 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 233
מוהר"ן גלר Pg: 233 - 8-Front 21-10-25 ליקוטי
תורה קכט
ְוז ֶהּוֶ :אֶרץ אֹכֶלֶת יֹוׁשְבֶי ָה ּכִי ֶאֶרץ הּוא ּ ְבחִינַת ֱאמּונָהּ ,כְמֹו ׁ ֶשּכָתּוב (תהלים ל"ז)ְ ׁ" :שכָן
ֶאֶרץ ּוְר ֵעה ֱאמּונָה" .וְז ֶהּו אֹכֶלֶת יֹוׁ ְש ֶביהָּ ,כִי ּכְׁ ֶשּנִכְנָס לָ ָאֶרץֶ ׁ ,ש ִהיא ּבְחִינַת ֱאמּונָה ,נֶ ֱאכָל
ֶאצְלָּה ,הַ ְינּו ׁשֶּנִ ְת ַהּ ֵפְך לְ ַמהּו ָתּהַ .היְנּו ּכְׁ ֶשּ ָדבּוק לְהַּ ַצּ ִדיק ּו ַמ ֲא ִמין ּבֹוׁ ,שֶהּוא ּבְחִינַת ֶאֶרץ,
נֶ ֱאכָל לְ ַהּצַּ ִדיק וְנִ ְת ַהּפְֵך לְ ַמהּות הַּצַּ ִדיק ַמּ ָמׁש._ _ _ _ _ _ _ _
וזהו ארץ אוכלת יושביה ,כי ארץ הוא בחינת אמונה ,כמו שכתוב (תהלים ל"ז):
"שכן ארץ ורעה אמונה" .ג) וזהו "אוכלת יושביה" ,כי כשנכנס לארץ ,שהיא בחינת
אמונה ,נאכל אצלה ,היינו שנתהפך למהותה .היינו כשדבוק להצדיק ומאמין בו ,שהוא
בחינת "ארץ" ,נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש ,כי הוא ניזון מקדושתו של
הצדיק .נמצא שקדושת הצדיק נספג לתוך אבריו ,וזה לכאורה כאוכל את הארץ שהוא
הצדיק ,אבל למעשה נתבטל להצדיק ונהפך כחומר של הצדיק וזה על ידי ביטול .א]
באורים ליקוטים
א] לכאורה אם המשל דומה לנמשל (פקודי) (פנחס דף רכ"ד ע"א ותרומה קנ"ג) וכך
היא כונת האכילה של האדם ,שע"י אותה התועלת היא רק לצדיק ,אבל כיצד זה עוזר
הכוונה הנכונה ,שמכוין בעת אכילתו ,עולה לתלמיד ולחברים .אבל אדרבה כי כדי לעלות
הנאת האכילה ההיא מתתא לעילא ,מן הכבד מדרגה ובפרט מחי למדבר ,מוכן להתבטל
ללב ,ומן הלב אל המוח ,שהוא העליון אשר לעליון.
באדם .ואמנם סיום הקרבן הוא ,שאחר
שעלה הריח הניחוח למעלה ,אז יורד שפע גדול מעילא לתתא ,מן המוח העליון עד סוף
המדרגות ,ואל סיום הזה ,הוא דומה ענין התענית ,כי ביום התענית אין אכילה עולה ממטה
למעלה ,רק אדרבא המוח משלח מזון מעילא לתתא ,לכל האיברים ,מן אותו המזון הרוחני
שהוא חלקו של מוח ,והמזון הרוחני ההוא ,מוריד ומחלק ביום התענית לכל האיברים כולם.
וצריך שיתכוין המתענה ביום התענית אל כוונה הזאת.
ובספר הליקוטים לאריז"ל (בראשית ,א ,טז) :וכן בענין האכילה צריך לנקות עצמו קודם
האכילה ,כמ"ש רז"ל המשהה נקביו עובר משום אל תשקצ"ו א"ת נפשותיכ"ם ,ס"ת אותיות
מו"ת ,דבחינת נפש היא במלכות והטעם ,שכשהאדם אוכל קודם שיטהר עצמו .כיון שעדיין
קליפות עשיה דבוקה בו ,אף כשיאכל וירצה להעלות האכילה מעולם לעולם ולברר אותם
מהפסולת לא יועיל ,כיון שהקליפה בתוכו תדבק בו הקליפה ,ומה שמתברר יותר נבלע בשאר
האיברים ,כנגד יצירה והמתברר יותר נכנס בלב ,שהוא מלך כנגד אצילות ,באופן שמתעלה
לעשיה ויצירה בריאה אצילות .וכן במזבח היה מכל ד' יסודות ,מיסוד הדומם מלח ומים שהוא
עשיה ,ומיסוד הצומח סולת ושמן ויין שהוא יצירה ,ומיסוד הבעלי חיים צאן ובקר בבהמה,
ותורים ובני יונה בעוף שהוא בריאה והמקריבים אותם שהם כהנים לוים וישראלים ,והבעלים
עצמם שהם מקריבים את עצמם ,הוא אצילות .ויש שנאכל לאשים ,וזהו לחמי לאשי ,והוא
עשיה .ויש ריח ,והוא יצירה .ויש ניחוח ,והוא בריאה .ויש לה' ,והוא אצילות.
ג) עיין לקמן (סי' קנה) .וביקרא דשבתא (קכט) :שבת הוא בחינת אמונה כנ"ל כמה פעמים .גם
הוא בחינת מוחין ודעת ועל כן כשזוכין לקשר עצמו אל קדושת שבת באמת ובאמונה שלימה
אזי נתהפכין אל מהות קדושתה ממש .ועל כן המשמר שבת וכו' אפילו עבד עבודה זרה וכו'
