Page 233 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 233

‫מוהר"ן גלר‬  ‫‪Pg: 233 - 8-Front 21-10-25‬‬  ‫ליקוטי‬

                 ‫תורה קכט‬

‫ְוז ֶהּו‪ֶ :‬אֶרץ אֹכֶלֶת יֹוׁשְבֶי ָה ּכִי ֶאֶרץ הּוא ּ ְבחִינַת ֱאמּונָה‪ּ ,‬כְמֹו ׁ ֶשּכָתּוב (תהלים ל"ז)‪ְ ׁ" :‬שכָן‬
‫ֶאֶרץ ּוְר ֵעה ֱאמּונָה"‪ .‬וְז ֶהּו אֹכֶלֶת יֹוׁ ְש ֶביהָ‪ּ ,‬כִי ּכְׁ ֶשּנִכְנָס לָ ָאֶרץ‪ֶ ׁ ,‬ש ִהיא ּבְחִינַת ֱאמּונָה‪ ,‬נֶ ֱאכָל‬
‫ֶאצְלָּה‪ ,‬הַ ְינּו ׁשֶּנִ ְת ַהּ ֵפְך לְ ַמהּו ָתּה‪ַ .‬היְנּו ּכְׁ ֶשּ ָדבּוק לְהַּ ַצּ ִדיק ּו ַמ ֲא ִמין ּבֹו‪ׁ ,‬שֶהּוא ּבְחִינַת ֶאֶרץ‪,‬‬

               ‫נֶ ֱאכָל לְ ַהּצַּ ִדיק וְנִ ְת ַהּפְֵך לְ ַמהּות הַּצַּ ִדיק ַמּ ָמׁש‪.‬‏_ _ _ _ _ _ _ _‬
‫וזהו ארץ אוכלת יושביה‪ ,‬כי ארץ הוא בחינת אמונה‪ ,‬כמו שכתוב (תהלים ל"ז)‪:‬‬

‫"שכן ארץ ורעה אמונה"‪ .‬ג) וזהו "אוכלת יושביה"‪ ,‬כי כשנכנס לארץ‪ ,‬שהיא בחינת‬
‫אמונה‪ ,‬נאכל אצלה‪ ,‬היינו שנתהפך למהותה‪ .‬היינו כשדבוק להצדיק ומאמין בו‪ ,‬שהוא‬
‫בחינת "ארץ"‪ ,‬נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש‪ ,‬כי הוא ניזון מקדושתו של‬
‫הצדיק‪ .‬נמצא שקדושת הצדיק נספג לתוך אבריו‪ ,‬וזה לכאורה כאוכל את הארץ שהוא‬

  ‫הצדיק‪ ,‬אבל למעשה נתבטל להצדיק ונהפך כחומר של הצדיק וזה על ידי ביטול‪ .‬א]‬

‫באורים‬                                  ‫ליקוטים‬

‫א] לכאורה אם המשל דומה לנמשל‬  ‫(פקודי) (פנחס דף רכ"ד ע"א ותרומה קנ"ג) וכך‬
‫היא כונת האכילה של האדם‪ ,‬שע"י אותה התועלת היא רק לצדיק‪ ,‬אבל כיצד זה עוזר‬
‫הכוונה הנכונה‪ ,‬שמכוין בעת אכילתו‪ ,‬עולה לתלמיד ולחברים‪ .‬אבל אדרבה כי כדי לעלות‬
‫הנאת האכילה ההיא מתתא לעילא‪ ,‬מן הכבד מדרגה ובפרט מחי למדבר‪ ,‬מוכן להתבטל‬
            ‫ללב‪ ,‬ומן הלב אל המוח‪ ,‬שהוא העליון אשר לעליון‪.‬‬
                              ‫באדם‪ .‬ואמנם סיום הקרבן הוא‪ ,‬שאחר‬
‫שעלה הריח הניחוח למעלה‪ ,‬אז יורד שפע גדול מעילא לתתא‪ ,‬מן המוח העליון עד סוף‬
‫המדרגות‪ ,‬ואל סיום הזה‪ ,‬הוא דומה ענין התענית‪ ,‬כי ביום התענית אין אכילה עולה ממטה‬
‫למעלה‪ ,‬רק אדרבא המוח משלח מזון מעילא לתתא‪ ,‬לכל האיברים‪ ,‬מן אותו המזון הרוחני‬
‫שהוא חלקו של מוח‪ ,‬והמזון הרוחני ההוא‪ ,‬מוריד ומחלק ביום התענית לכל האיברים כולם‪.‬‬
            ‫וצריך שיתכוין המתענה ביום התענית אל כוונה הזאת‪.‬‬

‫ובספר הליקוטים לאריז"ל (בראשית‪ ,‬א‪ ,‬טז)‪ :‬וכן בענין האכילה צריך לנקות עצמו קודם‬
‫האכילה‪ ,‬כמ"ש רז"ל המשהה נקביו עובר משום אל תשקצ"ו א"ת נפשותיכ"ם‪ ,‬ס"ת אותיות‬
‫מו"ת‪ ,‬דבחינת נפש היא במלכות והטעם‪ ,‬שכשהאדם אוכל קודם שיטהר עצמו‪ .‬כיון שעדיין‬
‫קליפות עשיה דבוקה בו‪ ,‬אף כשיאכל וירצה להעלות האכילה מעולם לעולם ולברר אותם‬
‫מהפסולת לא יועיל‪ ,‬כיון שהקליפה בתוכו תדבק בו הקליפה‪ ,‬ומה שמתברר יותר נבלע בשאר‬
‫האיברים‪ ,‬כנגד יצירה והמתברר יותר נכנס בלב‪ ,‬שהוא מלך כנגד אצילות‪ ,‬באופן שמתעלה‬
‫לעשיה ויצירה בריאה אצילות‪ .‬וכן במזבח היה מכל ד' יסודות‪ ,‬מיסוד הדומם מלח ומים שהוא‬
‫עשיה‪ ,‬ומיסוד הצומח סולת ושמן ויין שהוא יצירה‪ ,‬ומיסוד הבעלי חיים צאן ובקר בבהמה‪,‬‬
‫ותורים ובני יונה בעוף שהוא בריאה והמקריבים אותם שהם כהנים לוים וישראלים‪ ,‬והבעלים‬
‫עצמם שהם מקריבים את עצמם‪ ,‬הוא אצילות‪ .‬ויש שנאכל לאשים‪ ,‬וזהו לחמי לאשי‪ ,‬והוא‬

               ‫עשיה‪ .‬ויש ריח‪ ,‬והוא יצירה‪ .‬ויש ניחוח‪ ,‬והוא בריאה‪ .‬ויש לה'‪ ,‬והוא אצילות‪.‬‬

‫ג) עיין לקמן (סי' קנה)‪ .‬וביקרא דשבתא (קכט)‪ :‬שבת הוא בחינת אמונה כנ"ל כמה פעמים‪ .‬גם‬
‫הוא בחינת מוחין ודעת ועל כן כשזוכין לקשר עצמו אל קדושת שבת באמת ובאמונה שלימה‬
‫אזי נתהפכין אל מהות קדושתה ממש‪ .‬ועל כן המשמר שבת וכו' אפילו עבד עבודה זרה וכו'‬
   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238