Page 237 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 237

‫מוהר"ן זלר‬  ‫‪Pg: 237 - 8-Front 21-10-25‬‬          ‫ליקוטי‬

                 ‫תורה קכט‬

‫ְוז ֶהּו‪ְ ׁ" :‬שכָן ֶאֶרץ ּוְר ֵעה ֱאמּונָה"‪ ,‬הַ ְינּו ׁשֶ ַאּ ָתה ּ ִתהְ ֶיה רֹו ֶעה ּו ֵמז ִין ֶאת ָה ֱאמּונָה‪ ,‬הַיְנּו‬
                         ‫ׁ ֶשּ ִתהְיֶה נֶ ֱאכָל לְ ָה ֱאמּונָה ּכַּנַ"ל‪ּ ,‬בְחִינַת ַהּ ָמזֹון ׁ ֶשּנִ ְתהַּ ֵפְך לַּנִּזֹון‪.‬‏‬

‫ַאְך ַאף ַעל ּפִי כֵן הָ ִעּקָר ּ ָתלּוי ּבְָרצֹון‪ִ ,‬אם ְרצֹונֹו חָז ָק ְמ ֹאד לְהִ ְתקֵָרב לְהַּׁ ֵשם יִ ְתּבַָרְך‬
‫ְולַ ֲעבֹד אֹותֹו‪ַ ,‬רק ׁ ֶשּקָׁשֶה לֹו לִׁ ְשּ ֹבר ּ ַת ֲאוֹות ּגּופֹו‪ָ ,‬אז ַעל יְ ֵדי הִ ְתקְָרבּות וֶ ֱאמּונַת הַּצַּ ִדי ִקים‪,‬‬
‫הּוא ּבְחִינַת ֲאכִילָה‪ְ ,‬ונֶ ֱאכָל לְהַּ ַצּ ִדיק‪ ,‬הַיְנּו ׁ ֶשּנִ ְת ַהּ ֵפְך לְ ַמהּותֹו ּכַּנַ"ל‪ַ .‬אְך ִאם ֵאין ְרצֹונֹו‬
‫ּכְלָל לַ ֲעבֹד ֶאת הַּׁשֵם‪ֹ ,‬לא יֹו ִעיל לֹו ׁשּום הִ ְתקְָרבּות לְ ַצּ ִדיקִים‪ְ ,‬והּוא ּ ְב ִחינַת ָמזֹון ׁ ֶש ֵאינֹו‬
‫נִ ְתהַּפְֵך לַּנִּזֹון‪ּ .‬כְגֹון ִאם אֹוכֵל ֲאכִילָה ׁ ֶש ֵאין הַּ ֶטבַע סֹובֶלֶת אֹותֹו‪ֲ ,‬אז ַי ֵאינֹו ִמ ְת ַעּכֵל וְ ֵאינֹו‬

‫ִמ ְתהַּ ֵפְך לַּנִּזֹון‪ַ ,‬רק הַּגּוף ֵמ ִקיא אֹותֹו‪ּ .‬כֵן הּוא ּבְ ִחינָה זֹו ַמּ ָמׁש‪ּ ,‬כִי ֵאינֹו נֶ ֱאכָל ּכְלָל לְ ַהּ ַצּ ִדיק‪_ _ _ _ _ _ _ _,‬‬

‫שהגוף יתהפך למהות הנשמה הקדושה‪ ,‬שהוא המח והדעת (כמבואר במקום אחר (לעיל סי'‬
                                ‫ק"א))‪ .‬שזהו בחינת אכילה‪ ,‬שהמזון נתהפך לניזון כנ"ל‪.‬‬

‫וזהו‪" :‬שכן ארץ ורעה אמונה"‪ ,‬היינו שאתה תהיה רועה ומזין את האמונה‪ ,‬היינו‬
                           ‫שתהיה נאכל להאמונה כנ"ל‪ ,‬בחינת המזון שנתהפך לנזון‪.‬‬

‫אך אף על פי כן העיקר תלוי ברצון‪ ,‬ו) אם רצונו חזק מאד להתקרב להשם יתברך‬
‫ולעבוד אותו‪ ,‬רק שקשה לו לשבר תאוות גופו‪ ,‬אז על ידי התקרבות ואמונת הצדיקים‪,‬‬
‫הוא בחינת אכילה ונאכל להצדיק‪ ,‬היינו שנתהפך למהותו כנ"ל‪( .‬עיין ב'מתן תורה'‪" ,‬משא‬
‫לסיום הזוהר"‪ ,‬עניין ביטול לצדיק)‪ .‬אך אם אין רצונו כלל לעבוד את השם‪ ,‬לא יועיל לו שום‬
‫התקרבות לצדיקים‪ ,‬והוא בחינת מזון שאינו נתהפך לניזון‪ .‬כגון אם אוכל אכילה שאין‬
‫הטבע סובלת אותו‪ ,‬אזי אינו מתעכל ואינו מתהפך לניזון‪ ,‬רק הגוף מקיא אותו‪ ,‬כן הוא‬

                                       ‫ליקוטים‬

‫ובאור לשמים (בראשית)‪ :‬ושם אחיו יובל למעלה ממטתו של דוד רומז למלכות‪ .‬וזפ"ה‬
‫הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב (ד‪ ,‬כא)‪ .‬כל תופש כנור ועוגב‪ ,‬רומז ליסוד ומלכות‪,‬‬
‫פירוש זה הפסוק נ"ל‪ ,‬כי חו"ב נק' תרין רעין דהיינו להמשיך מוחין קדישין מחו"ב וכנ"ל‬
‫דלא מתפרשין לעלמין (זח"ג ד‪ ,).‬היינו כי לצורך זיווג יסוד ומלכות ודו"ק‪.‬‬
                                         ‫יש קרובים שנתרחקו אח"כ‪ ,‬אבל אחיו לא‬
‫ו) במנחם ציון (ויקרא)‪ :‬מי שסובר בדעתו‬    ‫מתפרדין לעולם‪ ,‬וזפ"ה ושם אחיו יובל‪ ,‬לשון‬

‫יובלא‪ ,‬רומז על בינה (זח"ג קח ע"ב)‪ ,‬הוא היה כי הוא יעבוד את השי"ת הוא שוטה‪ ,‬כי מה‬
‫אבי לשון אב בחכמה‪ ,‬היינו שהולדת הבינה עבודתו נחשב נגד עבודת המלאכים ושרפים‬
‫וכו' והכל כלא נחשב נגד האין סוף ב"ה‪ ,‬רק‬  ‫הוא מחכמה‪ .‬ועיקר עבדות הצדיקים להמשיך‬
‫העיקר הוא הרצון והתשוקה‪ ,‬ועל זה יורה‬     ‫מוחין קדישין מחו"ב דרך ששה קצוות לכ"י‬
‫אופן ההכנה‪ ,‬לקדש אבריו וכל מאויו להיות‬   ‫ולהסמיך גאולה לתפלה‪ ,‬וזה נרמז בפסוק כל‬

‫תופש כנור ועוגב‪ ,‬דאיתא בגמרא (ברכות ג כלי קבול שפע הנשפע עליו ע"י עשיית‬
            ‫ע"ב) כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד‪ ,‬המצות‪ .‬וכו'‪.‬‬

‫וביקרא דשבתא (ב‪ ,‬יז)‪ :‬באמת מי שיודע‬      ‫פירוש דוד נק' מלכות (זח"ב קכג‪ ).‬ים כנרת‬

                                         ‫(זח"ג קנ‪ ,).‬וכינור רומז ליסוד‪ ,‬ודוד המלך‬
‫ע"ה היה משתוקק לחבר ב' בחינות הנ"ל‪ .‬מעט מגדולתו ית' איך יכול לומר להתפאר‬
‫וז"פ הגמרא‪ ,‬כינור רומז ליסוד‪ ,‬היה תלוי שיעבוד אותו ית' ושום מלאך ושרף אינו‬
   232   233   234   235   236   237   238   239   240   241   242