Page 239 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 239

‫מוהר"ן טלר‬  ‫‪Pg: 239 - 8-Back 21-10-25‬‬      ‫ליקוטי‬

                 ‫תורה קכט‬

‫ַאף ׁשֶּ ְמ ֹקָרב ֶאצְלֹו‪ּ .‬כִי ַהּ ַצּ ִדיק ֵאינֹו יָכֹול לְסָבְלֹו‪ּ ,‬ו ֵמקִיא אֹותֹו‪ .‬וְהּוא ּ ְבחִינַת הַּכָתּוב ּ ְב ֶאֶרץ‬
‫ִישְָֹר ֵאל (ויקרא י"ח)‪ּ" :‬כַ ֲאׁשֶר קָ ָאה ֶאת ַהּגֹוי"‪ְ ּ ,‬דהַ ְינּו ׁ ֶש ֵאינָּה יְכֹולָה לְסָ ְבלֹו לִהְיֹות נֶ ֱאכָל‬

          ‫ֶא ְצלָּה ׁשֶּיִ ְת ַהּפְֵך לְ ַמהּו ָתּה‪ַ ,‬רק הִיא ְמקִי ָאה אֹותֹו‪ .‬ה' ַיּצִילֵנּו‪.‬‏_ _ _ _ _ _ _ _‬

‫בחינה זו ממש‪ ,‬כי אינו נאכל כלל להצדיק‪ ,‬אף שמקורב אצלו‪ .‬כגון שמשמש אותו‪ ,‬אבל‬
‫גם בזה צריך כוונה להתקרב לה'‪ .‬כי הצדיק אינו יכול לסובלו ומקיא אותו‪ .‬והוא בחינת‬
‫הכתוב בארץ ישראל (ויקרא י"ח)‪" :‬כאשר קאה את הגוי"‪ ,‬דהיינו שאינה יכולה לסובלו‬

              ‫להיות נאכל אצלה שיתהפך למהותה‪ ,‬רק היא מקיאה אותו‪ ,‬ז) ה' יצילנו‪.‬‬

            ‫ליקוטים‬

‫אף משהו ח"ו‪ ,‬כי הרצון לקבל אינו נוהג ח"ו את האריות והנם ממיתים אותם‪ ,‬שמחמת‬
‫שלא היה להם שום זכר של עבודה לא היה‬        ‫במאציל בהחלט‪ ,‬שהרי ממי יקבל‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫הארץ סובל אותם ואריות היה מכלה בהם‪.‬‬
‫ואח"כ כשהוליכו שמה אחד מכהנים ויורם‬
‫את משפט אלהי הארץ‪ ,‬אז לא היה האריות‬        ‫ז) בתפארת יוסף (פר' אחרי ד"ה ולא)‪ :‬ולא‬
‫מכלה אותם‪ ,‬אף שבאמת לא היה רק על‬           ‫תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר‬
‫הגוון‪ ,‬כי דמות יונה מצאו להם בראש הר‬       ‫קאה את הגוי אשר לפניכם‪ .‬אמר כבוד‬
‫גריזים והיו עובדים עבודה זרה אח"כ גם כן‪,‬‬   ‫אזמו"ר זללה"ה‪ ,‬שבזה הפסוק מבטיח השי"ת‬
‫עכ"ז כבר היה ביכולת הארץ לסבול אותם‪,‬‬       ‫לישראל‪ ,‬ששום פרט נפש מישראל לא יאבד‬
‫מחמת שהיה להם גוון של עבודה‪ .‬ומה‬           ‫ח"ו‪ .‬וביאר זה‪ ,‬דהנה ארץ מרמז על מדת‬
‫שבאמת בשורש עבדו עבודה זרה אח"כ גם‬         ‫מלכות שמים שאיתא בזוה"ק (משפטים צה‬
‫כן‪ ,‬לזה אינה מרגשת הארץ‪ ,‬כי לית לה עיינין‬  ‫ע"ב) דלית לה עיינין‪ .‬וזה מורה‪ ,‬כמו שאיתא‬
‫להרגיש בעומק‪ .‬וזה שנאמר ולא תקיא הארץ‬      ‫בש"ס (עבודה זרה נ"ד ע"ב) הרי שגזל סאה‬
‫אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי‬          ‫חטים וזרעה בקרקע בדין הוא שלא תצמיח‪,‬‬
‫אשר לפניכם‪ .‬שהשי"ת מבטיח לישראל שאם‬        ‫והיינו כי עיקר הצמיחה הוא מהאמונה שיש‬
‫המה יבואו לארץ ויכניסו עיינין גם בהארץ‪,‬‬    ‫לו בחי עולם וזורע‪ ,‬וזה שגזל סאה חטים‬
‫כי אז יהיה נקראת‪ ,‬ארץ אשר ד' אלהיך דורש‬    ‫וזרעה באמת אין לו האמונה‪ ,‬כי באם היתה‬
‫אותה תמיד עיני ד' אלהיך בה וגו'‪ .‬והיינו‬    ‫לו אמונה באמת‪ ,‬אז היה מבין שאין אדם‬
‫שגם הארץ ירגיש לעומק ויהיה לה עינין‬        ‫נוגע במה שמוכן לחבירו ולא היה גוזל‪,‬‬
‫מי שבאמת עובד להשי"ת‪ ,‬ממילא לא יאבד‬        ‫ומזה שגזל נשמע שאין לו אמונה באמת‪,‬‬
‫שום נפש מישראל‪ ,‬כי בעומק לב ישראל‬          ‫והיה בדין שלא תצמיח‪ ,‬אלא עולם כמנהגו‬
‫המה מלאים רצון ועבודה‪ .‬אף שבאמת נמצא‬       ‫נוהג‪ .‬והיינו שמחמת שהארץ לית לה עיינין‬
‫לפעמים הסתר גדול אצל ישראל‪ ,‬זה הוא רק‬      ‫להרגיש בעומק‪ ,‬רק מחמת שמציב לו גוון‬
‫על הלבוש‪ ,‬אבל בעומק הלב שם ישראל המה‬       ‫אמונה עי"ז מצמיח לו טובה‪ ,‬כי באם היה‬
‫נקיים‪ .‬ולזה יבין הארץ ג"כ‪ ,‬שאף שנמצא‬       ‫לה עיינין להרגיש בעומק‪ ,‬אז ראתה הארץ‬
‫לפעמים אצל ישראל טומאה והסתר‪ ,‬אבל‬          ‫שזה באמת אין לו אמונה‪ ,‬אף שזרע ונדמה‬
‫הוא רק על הלבוש‪ ,‬ובעומק המה מקושרים‬        ‫שמאמין בחי העולם הוא רק על הגוון‪ .‬וכן‬

‫מצינו אצל הכותיים שנאמר (מלכים ב' יז) באור רצונו ית'‪ .‬וזה ולא תקיא הארץ אתכם‪,‬‬
‫לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם ששום פרט נפש לא יאבד מישראל‪.‬‬
   234   235   236   237   238   239   240   241   242   243   244