Page 238 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 238

‫‪Pg: 238 - 8-Back 21-10-25‬‬

‫תורה קכט‬                                       ‫חלר ליקוטי‬
‫מוהר"ן_ _ _ _ _ _ _ _‬
‫ליקוטים‬

‫יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבוד אותו לו הנאה מקבלתו בפועל‪ ,‬אולם העיקר הוא‬
‫ית' רק העיקר הוא הרצון להיות רצונו חזק הרצון‪ ,‬וכיון שאין רצונו להנות‪ ,‬על כן הוא‬
‫ותקיף תמיד להתקרב אליו ית' ולדבקה משובח עוד‪.‬‬
                                               ‫בו ית' ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין‬
                                               ‫מצוות ובאמת כל אלו העבודות הוא רק‬
‫עוד כתב בעה"ס זי"ע (מאמרים‪ ,‬בין אדם‬            ‫בדרך כאלו (קלאמירסט) נגד גדולתו ית' וכו'‬
‫לחבירו‪ -‬קיום המציאות ותיקונה‪ ,‬קונטרס העבודה)‪:‬‬  ‫עיי"ש ועיקר הארת הרצון והדביקות הזה‬
‫המלאכה והרבנות‪ :‬וע"כ אמרו חז"ל 'אהוב‬           ‫מאיר בשבת קודש שהוא מעין עוה"ב שהוא‬
‫את המלאכה'‪ ,‬כי עיקר הוא הרצון‪ ,‬מפני‬            ‫התכלית ועי"ז זוכין לידע שאפי' כל העבודות‬
‫שהוא רוחני‪ ,‬הוא גורם חשוב מכריע מאד‪.‬‬           ‫והעשיות שעושין בעוה"ז שהם בחי' מלאכת‬
‫ומה שכתוב 'שנא את הרבנות' הוא באמת‬             ‫המשכן שזה העיקר בעוה"ז עולם המעשה‬
‫שלא להצליח במקצוע זה‪ ,‬כי צרכי צבור‬
                                                                                       ‫כנ"ל‪.‬‬
                        ‫מכלים את הבעלים‪.‬‬

‫בתע"ס (ח"א‪ ,‬או"פ אות ו')‪ :‬צריך שתדע‬            ‫ובפרפראות לחכמה (ד‪ ,‬כח)‪ :‬עיקר‬
‫מקודם מה היא מהותו של כלי רוחני‪ .‬והוא‪,‬‬         ‫העבודה הוא הרצון דהיינו ההשתוקקות‬
‫כי בהיות הנאצל מקבל את שפע חיותו‬               ‫והכיסופין וכו' שזה בחינת אהבת חסד‪ ,‬וכל‬
‫מן המאציל‪ ,‬הנה בהכרח שיש לו רצון‬               ‫העבודה שעובדין בפועל ממש הוא רק בדרך‬
‫והשתוקקות לקבל את שפעו זה ממנו ית'‪.‬‬            ‫כאלו וכו' כשזוכין להתגלות הרצון וממילא‬
‫ותדע‪ ,‬אשר מדת הרצון וההשתוקקות הזו‪,‬‬            ‫מובן שבוודאי מחוייב האדם לעבוד את ה'‬
‫היא כללות כל החומר שבנאצל‪ .‬באופן‪ ,‬שכל‬          ‫בפועל ממש גם כן כדי שלא יהיו מעשיו‬
‫מה שיש בנאצל זולת זה החומר‪ ,‬כבר אינו‬           ‫סותרין את רצונו חס ושלום אבל אף על פי‬
‫מיוחס לבחינת החומר שלו‪ ,‬אלא לבחינת‬             ‫כן מי שזוכה להתגלות הרצון אז אפילו אם‬
‫השפע שלו שמקבל מן המאציל‪ .‬ולא עוד‪,‬‬             ‫עובד את ה' הרבה מאד כמו שעובד‪ ,‬אינו‬
‫אלא שהחומר הזה‪ ,‬הוא המודד את גדלותו‬            ‫יכול למלאות רצונו בזה כי יודע שהעבודה‬
‫ושיעור קומתו של כל נאצל‪ ,‬ושל כל פרצוף‪,‬‬         ‫הזאת אינה כלום‪ ,‬והוא כמו שחוק בעלמא‬
‫וכל ספירה‪ .‬שהרי התפשטות אור העליון מן‬          ‫ממש כנגד גדולתו יתברך וכו' על כן העיקר‬
‫המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה‪ ,‬אלא‬           ‫הוא הרצון כמבואר בפנים גם אין טוב להיות‬
‫רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע‬               ‫זקן וכו' כי צריך רק להתחדש בכל יום וכו'‪,‬‬
‫מכח עצמו‪ ,‬מפאת היותו מקבל לא פחות‬              ‫זה שייך למה שמבואר במאמר הנ"ל מענין‬
‫ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל‪,‬‬          ‫הזקנה דקדושה שהוא להוסיף אור קדושה‬
‫שזו היא אמת המידה הנוהגת ברוחניות‪,‬‬
‫משום שאין ענין הכפיה נוהג שם‪ ,‬והכל תלוי‬                                      ‫ודעת בכל יו ‏ם‪.‬‬
‫ברצון‪ .‬ולפיכך אנו מכנים את הרצון לקבל‬          ‫בספר פי חכם לבעה"ס זי"ע (אות כא)‪:‬‬
‫הזה‪ ,‬שהוא כלי קבלה של הנאצל‪ .‬והוא נבחן‬         ‫ד' בחינות ברצון לקבל וכו'‪ .‬מדרגה ב' הוא‬
‫לבחינת החומר שלו‪ ,‬שמחמתו יצא מכלל‬              ‫אפשר ולא קא מיכוין‪ .‬פירוש‪ ,‬שאינו מוכרח‬
‫מאציל להקרא בשם נאצל‪ ,‬מטעם היותו‬               ‫לקבל את זה‪ ,‬ואפילו הכי הוא מקבל‪ ,‬אמנם‬
‫מוגדר במין חומר כזה‪ ,‬שאינו מצוי במאציל‬         ‫לא קא מכוין להנות ממנו‪ .‬וא"כ אפילו שיש‬
   233   234   235   236   237   238   239   240   241   242   243