Page 238 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 238
Pg: 238 - 8-Back 21-10-25
תורה קכט חלר ליקוטי
מוהר"ן_ _ _ _ _ _ _ _
ליקוטים
יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבוד אותו לו הנאה מקבלתו בפועל ,אולם העיקר הוא
ית' רק העיקר הוא הרצון להיות רצונו חזק הרצון ,וכיון שאין רצונו להנות ,על כן הוא
ותקיף תמיד להתקרב אליו ית' ולדבקה משובח עוד.
בו ית' ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין
מצוות ובאמת כל אלו העבודות הוא רק
עוד כתב בעה"ס זי"ע (מאמרים ,בין אדם בדרך כאלו (קלאמירסט) נגד גדולתו ית' וכו'
לחבירו -קיום המציאות ותיקונה ,קונטרס העבודה): עיי"ש ועיקר הארת הרצון והדביקות הזה
המלאכה והרבנות :וע"כ אמרו חז"ל 'אהוב מאיר בשבת קודש שהוא מעין עוה"ב שהוא
את המלאכה' ,כי עיקר הוא הרצון ,מפני התכלית ועי"ז זוכין לידע שאפי' כל העבודות
שהוא רוחני ,הוא גורם חשוב מכריע מאד. והעשיות שעושין בעוה"ז שהם בחי' מלאכת
ומה שכתוב 'שנא את הרבנות' הוא באמת המשכן שזה העיקר בעוה"ז עולם המעשה
שלא להצליח במקצוע זה ,כי צרכי צבור
כנ"ל.
מכלים את הבעלים.
בתע"ס (ח"א ,או"פ אות ו') :צריך שתדע ובפרפראות לחכמה (ד ,כח) :עיקר
מקודם מה היא מהותו של כלי רוחני .והוא, העבודה הוא הרצון דהיינו ההשתוקקות
כי בהיות הנאצל מקבל את שפע חיותו והכיסופין וכו' שזה בחינת אהבת חסד ,וכל
מן המאציל ,הנה בהכרח שיש לו רצון העבודה שעובדין בפועל ממש הוא רק בדרך
והשתוקקות לקבל את שפעו זה ממנו ית'. כאלו וכו' כשזוכין להתגלות הרצון וממילא
ותדע ,אשר מדת הרצון וההשתוקקות הזו, מובן שבוודאי מחוייב האדם לעבוד את ה'
היא כללות כל החומר שבנאצל .באופן ,שכל בפועל ממש גם כן כדי שלא יהיו מעשיו
מה שיש בנאצל זולת זה החומר ,כבר אינו סותרין את רצונו חס ושלום אבל אף על פי
מיוחס לבחינת החומר שלו ,אלא לבחינת כן מי שזוכה להתגלות הרצון אז אפילו אם
השפע שלו שמקבל מן המאציל .ולא עוד, עובד את ה' הרבה מאד כמו שעובד ,אינו
אלא שהחומר הזה ,הוא המודד את גדלותו יכול למלאות רצונו בזה כי יודע שהעבודה
ושיעור קומתו של כל נאצל ,ושל כל פרצוף, הזאת אינה כלום ,והוא כמו שחוק בעלמא
וכל ספירה .שהרי התפשטות אור העליון מן ממש כנגד גדולתו יתברך וכו' על כן העיקר
המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה ,אלא הוא הרצון כמבואר בפנים גם אין טוב להיות
רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע זקן וכו' כי צריך רק להתחדש בכל יום וכו',
מכח עצמו ,מפאת היותו מקבל לא פחות זה שייך למה שמבואר במאמר הנ"ל מענין
ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל, הזקנה דקדושה שהוא להוסיף אור קדושה
שזו היא אמת המידה הנוהגת ברוחניות,
משום שאין ענין הכפיה נוהג שם ,והכל תלוי ודעת בכל יו ם.
ברצון .ולפיכך אנו מכנים את הרצון לקבל בספר פי חכם לבעה"ס זי"ע (אות כא):
הזה ,שהוא כלי קבלה של הנאצל .והוא נבחן ד' בחינות ברצון לקבל וכו' .מדרגה ב' הוא
לבחינת החומר שלו ,שמחמתו יצא מכלל אפשר ולא קא מיכוין .פירוש ,שאינו מוכרח
מאציל להקרא בשם נאצל ,מטעם היותו לקבל את זה ,ואפילו הכי הוא מקבל ,אמנם
מוגדר במין חומר כזה ,שאינו מצוי במאציל לא קא מכוין להנות ממנו .וא"כ אפילו שיש
