Page 334 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 334
מוהר"ן Pg: 334 - 11-Back 21-10-25 דלש ליקוטי
תורה קמב
ְוז ֶהּו (מלאכי ג)ָ :אז נִ ְדּבְרּו יְִר ֵאי ה' ִאיׁש ֶאל ֵר ֵעהּוַ ,ה ְינּו ׁשֶהֵם ֵאינָם ְמ ַדּבְִרים ז ֶה לָז ֶה,
ַרק הֵם נִ ְדּבִָרים ִמּ ֵמילָאַ ,על יְ ֵדי ׁשֶּז ֶה ַמ ְקׁשֶה ְוז ֶה ְמ ָתֵרץ .וְז ֶה ֵאין ׁשּום ּבְִרּיָה ׁשֹו ֵמ ַע ּכִי ִאם
ַהּׁ ֵשם ִי ְתּ ָבַרְך ,וְז ֶהּו וַּ ַי ְקׁ ֵשב ה' וַּיִׁ ְש ָמעּ ,כִי ַרק הּוא ִי ְתּבַָרְך ׁשֹו ֵמ ַעּ ,ו ְמ ַחּ ֵבר הַּ ְדבִָרים ז ֶה לָז ֶה.
וְכֹו ְת ָבם ּבְסֵפֶר לְזִּכָרֹוןְ ,וזֶהּו וַּ ִיּכָ ֵתב ּבְסֵ ֶפר זִּכָרֹון_ _ _ _ _ _ _ _.
וזהו (מלאכי ג')" )*( :אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" ג) ויותר מדוייק היה לומר
"אז דיברו" אלא :היינו שהם אינם מדברים זה לזה ,רק הם נדברים ממילא ,על ידי
שזה מקשה וזה מתרץ ,וזה אין שום בריה שומע כי אם השם יתברך ,וזהו "ויקשב ה'
וישמע" ,כי רק הוא יתברך שומע ,ומחבר הדברים זה לזה וכותבם בספר לזכרון ,וזהו
"ויכתב בספר זכרון".
ליקוטים
ג) ברמד"ו (מלאכי ,עמ' תצד) :אותם יראי ה׳ וחושבי שמו ,שהנהגתו ית׳ חשובה
האנשים שהיו עוסקים בעבודת ה׳ בכל כחם ,בעיניהם ותמיד הם משבחים את דרכיו .וכו'.
לא כן ידמו ולבם לא כן יחשוב ,ואדרבא
באוהב ישראל (ליקוטים) :הנה כתיב היו נדברים זה עם זה בשבחו ית׳ ובהנהגתו
(מלאכי ג ,סז) אז נדברו יראי ה' איש אל הנכונה והישרה אע״פ שאינה נראית לעיני
רעהו כו' ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' בני אדם ,כענין שנאמר :כי לא מחשבותי
מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי אמר ה׳ .וזהו
ולחושבי שמו .ואמרו חז"ל (ברכות ו ).מאי ענין אמרו בסמוך :אז נדברו יראי ה׳ איש אל
ולחושבי שמו מלמד שאם חשב אדם לעשות רעהו .והרי שהשי״ת משתמש מדיבורם של
מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב השלמים האלו לסתום פי שטן ולהשבית את
כאלו עשאה .והנה הלשון מעלה עליו הכתוב הקטרוג ,וזה סוד :ויקשב ה׳ וישמע ,שהרי
כאלו עשאה .אינו מובן ,דהוה סגי ליה לומר ״ויקשב״ הוא פועל יוצא ,ומשמעו :שהשי״ת
הרי זה כאלו עשאה .אך דלכאורה צריך לדעת השמיע אל החיצונים המקטרגים ,זה הדיבור
ולהבין ל"ל להביא דרשה מהפסוק לזה .כי הנכון שיוצא מפי היראים ,כדי להשבית
בודאי השכל מחייב כך .דמי שהוא חושב את קטרוגם ויסכר פי דוברי שקר .ומ״ש
בלבו וחושק וכוסף ומשתוקק לעשות איזה אחר כך :ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳
מצוה ממצות ה' ,ליתן מזה תענוג ונחת רוח ולחושבי שמו ,הענין הוא ,לפי שהיסוד הוא
ליוצרו ית' .אך מחמת שנזדמן לו איזה סיבה שנקרא ״ספר״ ממש ,שנכתבים בו כל עניני
ואונס שמפני זה אינו בידו והשגתו לגמור התחתונים כשם שנמשכים בו כל ההשפעות,
עשייתה ולהוציאה מהכח אל הפועל .בלי וכשם שיש זה בקדושה לטובה כך יש כנגדו
ספק שבשביל זה לא הפסיד שכרו וגמולו לרעה בקליפה .והיסוד הקדוש הוא שעומד
הטוב ויחשב לו כמו שעשה המצוה זו בפועל
לפני ה׳ ממש ,ובו נכתבים כל מעשה הטובים ,ממש ועל דבר פשוט כזה אין צריך קרא.
והיסוד הטמא הוא שעומד לאחוריו ונכתבים אמנם מה שנראה לדעתי כי חז"ל כיוונו
בו כל מעשי הרעים ,וזה סוד :״ויכתב ספר כאן לאיזה דבר נפלא להודיע רחמי ה' ית'
זכרון לפניו״ שמשמע הכתיבה ביסוד הקדוש וחסדו הגדול שמתנהג עמנו באהבה ובחמלה
אשר לפניו ית׳ ,להנאתם ולטובתם של כאב הרחמן עם בנו יחידו וידידו .והוא,
(*) עיין תוספתא בסוף הכרך.
