Page 336 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 336
מוהר"ן Pg: 336 - 11-Front 21-10-25 ולש ליקוטי
תורה קמב
ְוז ֶה הַּסֵ ֶפר ׁשֶּנִכְּ ָתבִין ָעלָיו ּ ִדבְֵריהֶם ,הּוא ּבְ ִחינַת לֵב ׁשֶּ ֵיׁש לְ ַמ ְעלָהָ ׁ ,שם נִכְּ ָתבִין ּ ִדבְֵרי ֶהם,
ּ ִבבְ ִחינַת (משלי ג)ּ" :כָ ְת ֵבם ַעל לּוחַ לִּבֶָך"ְ .וז ֶה ׁ ֶשּלִּבֹו ּבֹו ֵער ּבְ ִקְרּבֹו וְחֹוׁ ֵשק לִלְמֹדַ ,רק ׁשֶ ִאי
ֶאפְׁשָר לֹו ,הּוא ְמ ַקּבֵל לֵבִ ,מּלֵב ׁשֶּלְ ַמ ְעלָהׁ ,שֶהּוא ּ ְב ִחינַת סֵ ֶפר ז ִּכָרֹון ַהּנַ"לּ ,ו ִמּׁשָם ְמ ַקּ ֵבל
לִּבֹו ִחׁ ְשקֹוְ ,והּוא ּבְחִינַת לִּמּוד ִמּתֹוְך ַהּ ֵספֶר ַמּ ָמׁש.
וְז ֶה ׁ ֶשּכָתּוב וַּיִּכָ ֵתב ּ ְבסֵ ֶפר זִּכָרֹון לְ ָפנָיו לְיְִר ֵאי ה' ּולְחׁשְ ֵבי ׁשְמֹוּ ,כְמֹו ׁשֶּ ָדְרׁשּו ַרּבֹו ֵתינּו,
ז ִכְרֹונָם לִבְָרכָה( ,ברכות ו)ֲ ' :א ִפּלּו ִחּׁ ֵשב לַ ֲע ֹש ֹו�ת ִמ ְצוָה ְונֶ ֱאנַס וְֹלא ֲעשָֹ ָאּהַ ,מ ֲעלֶה ָעלָיו_ _ _ _ _ _ _ _
וזה הספר שנכתבין עליו דבריהם ,הוא בחינת לב שיש למעלה ,שם נכתבין דבריהם,
בבחינת (משלי ג')" :כתבם על לוח לבך" .וזה שלבו בוער בקרבו וחושק ללמוד ,רק שאי
אפשר לו ,הוא מקבל לב מלב שלמעלה ,שהוא בחינת ספר זכרון הנ"ל ,ומשם מקבל לבו
חשקו ,והוא בחינת לימוד מתוך הספר ממש.
וזה שכתוב "ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו" ,כמו שדרשו
רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו" :).אפילו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה ,מעלה
ליקוטים
נדברו יראי ה' שענינו הוא ענין הדיבור ע"י רצוא ושוב וזהו ובחנות המשכן יקימו
אשר הוא בא ממילא ומאליו ששייך לומר אותו הלוים להעלותו למעלה מעלה .ואח"כ
נדברו לשון נפעל ממילא שאם הדבור בא ע"י עסק התורה ביד איתמר זהו החיבור
מצד עצמם היה לו לומר מדברים או דוברים י"ה עם ו"ה מלמעלה למטה כו' וכענין מ"ש
אלא נדבר"ו היינו כאשר נדבר הדבור בהם בד"ה ראה אנכי בפי' יהא שמיה רבא שם י"ה
ממילא וכך הענין בפי' איתמר בלשון תרגום יתגדל ויתרבה ויומשך בבחי' ו"ה כו' ולא יהי'
שנאמר ממילא כו' והוא בדבר ה' שנאמר כס י"ה התכסות בחי' י"ה מבחי' ו"ה.
ממילא מפני שהדבור של האדם הוא בתכלית
הביטול בעצמותו עד שאין הדיבור בא מצד
ובשיח שרפי קודש (ח"ד ,פד) :אמרו אנ"ש, עצמו כלל אלא נדבר בו דבר ה' זו ההלכה
דבורי יראת שמים שמדבר אחד עם חברו ,אלו ממילא ומאליו וכענין אז נדברו יראי ה' כו'
הדבורים הם דבורי ה' ממש ,שנשלח להם מן
וזהו כדוגמת לימוד המשניות שלמד הרב ב"י השמים שיהיה להם מה לדבר ,והם נדברים
שאמר לו המגיד אני המשנה המדברת בפיך מאליהם ,ורמזו זאת במאמרם שאמרו זכרונו
כו' וכענין שכינה מדברת מתוך גרונו של משה לברכה" :שנים שיושבים וכו' שכינה שרויה
כו' וזהו ענין ודברת בם שאחר ואהבת שהוא ביניהם שנאמר אז נדברו וכו'" ,שלכאורה היה
לעשות כלי בבחי' הביטול להיות ואשים צריך לומר "אז דברו" ,אלא להורות על הנ"ל,
דברי בפיך כו' .נמצא שיש כאן חיבור משכן שכשיושבים שנים וחפצים לדבר דבורי יראת
עם משכן העדות להיות כעיר שחוברה לה שמים באמת ,אז נשלח להם דבורים מהשמים,
מלמטה למעלה ומלמעלה למטה .היינו ע"י וזהו" :אז 'נדברו' יראי ה' איש אל רעהו וכו'",
עבודת הלוים זהו ההעלאה מלמטה למעלה כי הם נדברים מאליהם.
