Page 285 - מיזוגים ורכישת חברות - ברקלי תשפא
P. 285

‫‪ 37739-07-14‬ביום ‪ 6.8.2015‬ע"י הרכב השופטים דניה קרת‪-‬מאיר‪ ,‬חאלד כבוב ודוד רוזן )להלן‪" :‬בקשת הדיון‬
                                         ‫הנוסף בעניין ספרא"( תוך אישור עמדתה של השופטת רונן בעניין זה(‪.‬‬

‫הערה‪ :‬החשש האמור‪ ,‬לפיו הצבעת המשקיע המוסדי עלולה לשקף ניכיון בגין מניות מיעוט‪ ,‬חזק דווקא‬
‫כאשר המשקיע יכול לטרפד את הצעת הרכש‪ .‬כאשר התנגדות המשקיע אינה מכשילה בהכרח את הצעת הרכש‪ ,‬פועל‬
‫אצלו גם שיקול אסטרטגי להתנגד להצעת הרכש‪ ,‬על מנת לשמור על זכותו לסעד הערכה‪ ,‬וזאת באותם מצבים בהם‬
‫החברה עשתה שימוש בכוחה לפי סעיף ‪)338‬ג( לחוק החברות לקבוע כי סעד הערכה לא יינתן לטובת מי שנענה‬
‫להצעה‪ .‬מאחר שכך נהגה המשיבה בענייננו‪ ,‬ניתן לשער שהצבעת פסגות )שדחתה את ההצעה( נבעה משיקול זה‪,‬‬
‫בעוד שהצבעות מגדל ומנורה‪ ,‬שאולי גם הן סברו שהצעת הרכש נמוכה מהראוי‪ ,‬הוכרעו מהחשש שהתנגדותן תכשיל‬

                ‫את הצעת הרכש )חשש‪ ,‬שבדיעבד‪ ,‬התברר כנכון(‪ ,‬ותותיר אותן בעלות מניות מיעוט בלתי סחירות‪.‬‬

‫‪ .67‬טרם סיום חלק זה‪ ,‬אבקש לחזור ולהדגיש כי על פי העמדה הנוהגת בפסיקה היענות משקיע מוסדי‬
‫להצעה אינה מהווה אינדיקציה קונקלוסיבית‪ ,‬המחייבת את המסקנה כי המחיר שהוצע בהצעת הרכש הוא מחיר הוגן‪,‬‬
‫אלא היא מהווה‪ ,‬במקרים המתאימים‪" ,‬ראיה בעלת משקל הוכחתי נכבד‪ ,‬אך לא מכריע" )כלשונה של השופטת רונן‬
‫בפסקה ‪ 56‬להחלטה בעניין ספרא( או "אינדיקציה חלקית בלבד ולא אינדיקציה מוחלטת" )כלשון השופטת דניה‬

                                                                  ‫קרת‪-‬מאיר בבקשה לדיון נוסף בעניין ספרא(‪.‬‬

‫יצוין כי יש הסוברים כי אין מקום להעניק משקל יתר להיענותו של משקיע מוסדי‪ ,‬בשים לב לכך שמערך‬
‫השיקולים המנחה אותו אינו זהה בהכרח לזה של המשקיע הבודד‪ .‬ראו בעניין זה אהרוני‪-‬ברק וחמדני‪ ,‬בעקבות‬
‫קיטאל‪ ,‬עמודים ‪ ;15–14‬וכן עמדת רשות ניירות ערך )באמצעות היועץ המשפטי לממשלה( במסגרת ת"צ )מחוזי‬
‫ת"א( ‪ 36604-02-10‬מגן נ' אוליצקי כריה )פסק הדין ניתן ביום ‪ 21.12.2015‬ע"י השופטת מיכל אגמון‪-‬גונן‪ .‬להלן‪:‬‬

                                                                                                ‫"עניין מגן"(‪.‬‬

‫עמדה זו נדחתה על ידי השופטת אגמון‪-‬גונן בעניין מגן תוך אבחנה בין משקיעים מתוחכמים )או מומחים(‪,‬‬
‫המשקיעים ומנהלים את כספם שלהם‪ ,‬לבין משקיעים מוסדיים‪ ,‬המשקיעים את כספי הציבור‪ .‬לשיטתה‪ ,‬בעוד‬
‫שהראשונים עשויים להסכים להצעת הרכש גם אם הם סבורים כי המחיר המוצע אינו הוגן )משיקולי נזילות למשל(‪,‬‬
‫האחרונים אינם רשאים לקחת בחשבון אינטרסים אחרים מלבד הוגנות המחיר‪ ,‬שכן הם כפופים לחובות רבות ונתונים‬
‫תחת פיקוח רחב‪ ,‬באופן המבטיח כי יקבלו החלטות שהן לטובת לקוחותיהם‪ .‬לאור זאת סבורה השופטת אגמון‪-‬גונן‬
‫כי "הצבעת משקיע מוסדי בעד קבלת הצעת רכש מהווה ראייה כמעט מכרעת להגינות המחיר בהצעת הרכש בהיעדר‬

                        ‫ראיות ספציפיות לסתור כבר בשלב בקשת האישור )פסקה ‪ 7.2.3.6‬לפסק הדין בעניין מגן(‪.‬‬

‫כפי שהובהר לעיל‪ ,‬במקרה שלפניי אין מקום ליחס להיענות המשקיעים המוסדיים משקל משמעותי בהינתן‬
‫שלושת השיקולים שנזכרו בפסקאות ‪ 66–64‬לעיל‪ :‬היעדר יכולת טרפוד‪ ,‬חילוקי דעות בין המשקיעים המוסדיים‬
‫והיעדר סחרות של מניות המיעוט‪ .‬לפיכך אמנע מלהרחיב בעניין המחלוקת בדבר היכולת ללמוד מהיענות כל‬
‫המשקיעים המוסדיים בעלי יכולת הטרפוד כאשר מניות החברה סחירות‪ ,‬ואסתפק בציון גישתי העקרונית כי בוודאי‬

                          ‫‪  281‬‬
   280   281   282   283   284   285   286   287   288   289   290