Page 52 - לבחור נכון בנתיבי הזמן - משה שעיו
P. 52

‫‪ | 52‬משה שעיו‬

                   ‫פנימיית "מוצא"‬

‫ב‪ 1948-‬בהיותי בן ‪ 13‬לאחר שעזבתי את מושב עטרות ונפרדתי ממשפחת‬
‫אולשה‪ ,‬הועברתי לפנימיית "מוצא" בירושלים‪" .‬משק ילדים מוצא" היה בית‬
‫יתומים לילדים ניצולי שואה‪ ,‬ילדים מבתים הרוסים ומשפחות חד הוריות‪ .‬אני‬

 ‫לא ידעתי לאיזו קבוצת ילדים לשייך את עצמי כי לא נמניתי עם אף קטגוריה‪.‬‬

‫כשנכנסתי למוסד ניגש אליי מדריך והניח כיפה על ראשי‪ .‬אינסטינקטיבית‬
‫הורדתי אותה מיד‪ ,‬אך הוא הסביר לי שזהו מוסד דתי‪ ,‬ולכן אני חייב לחבוש כיפה‪.‬‬

‫בפנימייה חיו ילדים ניצולי שואה שלא דיברו עברית וכן ילדים מבתים הרוסים‪,‬‬
‫ולכן התקשיתי לגשר על הפערים בינינו בשפה ובתרבות‪ .‬היה לי קשה לתקשר‬
‫עם הילדים כי היו כאלה שלא ידעו עברית‪ .‬שיכנו אותי עם עוד ארבעה ילדים‬

   ‫בחדר‪ ,‬והרגשתי שמקומי אינו שם‪ ,‬ואני לא שייך‪ .‬אבל איזו ברירה הייתה לי?‬

‫התנאים במוסד היו קשים ובלתי נסבלים‪ .‬היינו מסתכלים על מנהל הפנימייה‬
‫ושאר המדריכים בזמן שאכלו‪ .‬הם היו אוכלים מכל טוב בכמות מנקרת עיניים‪,‬‬
‫ואני זוכר שהילדים במוסד היו תמיד רעבים; הם היו חוטפים אוכל מהשולחן‬
‫בחדר האוכל‪ ,‬ומי שלא היה זריז דיו היה נשאר רעב‪ .‬לכן תמיד התנדבתי יחד עם‬
‫עוד ילדים להמתין לשיירה שהייתה מגיעה מהשפלה שהביאה לחם לירושלים‪.‬‬
‫היינו סוחבים את שקי הלחם על הגב‪ ,‬ומנצלים את ההזדמנות לאכול לחם כאוות‬

                            ‫נפשנו‪ .‬זה היה הגמול על הבאת הלחם למשק הילדים‪.‬‬
   47   48   49   50   51   52   53   54   55   56   57