Page 87 - 28222
P. 87

‫‪14‬‬

                  ‫זאב־זאב‬

‫"אנחנו בדרך חזרה‪ ",‬יואב הודיע לי בווקי טוקי כשהיו בדרכם הביתה‬
‫מטיול אופניים שהסתיים מוקדם‪ .‬ברקע יכולתי לשמוע את זעקות‬

               ‫השבר של בתי‪" :‬אבא‪ ,‬חכה לי! אני לא יכולה ללכת!"‬
‫"אני כבר אומר לך‪ ,‬קרה לה משהו בברכיים‪ ",‬הוא בישר לי בקול‬
‫עגמומי‪ .‬לא עניתי‪ .‬אחד מיתרונותיו של הווקי טוקי לעומת הטלפון‬
‫הנייד הוא שלא חלה עלייך חובת השבת תשובה מיידית‪ ,‬ואת יכולה‬

              ‫להחליט מתי את לוחצת על הכפתור ומדברת ומתי לא‪.‬‬
‫אני מכירה את חוקי הווקי טוקי עוד מילדות‪ .‬לאבי היה מכשיר‬
‫קשר משטרתי שחור וגדול שהיה תלוי על קיר המטבח‪ ,‬זה היה בשנות‬
‫ה־‪ ,80‬טרם המצאת הטלפונים הניידים‪ .‬אבי היה מאז ומעולם חובב‬
‫חידושים והמצאות‪ .‬כשלקוחות זועמים היו מתקשרים ומחפשים אותו‪,‬‬
‫כי הוא אמר שיגיע לעשות את עבודת החשמל כבר לפני שלוש שעות‪,‬‬
 ‫היינו עולות מולו בקשר‪ ,‬והשיחה היתה מתנהלת פחות או יותר כך‪:‬‬

                    ‫"אבא‪ ,‬האם שומע‪ ,‬אבא‪ ,‬האם שומע‪ ,‬עבור?"‬
                                                  ‫"כן‪ ,‬נעמושה‪".‬‬

                             ‫"יורם בטלפון‪ ,‬אומר שקבעת איתו‪".‬‬
‫"מה הוא רוצה ממני עכשיו גם כן?! מי קבע איתו מה קבע איתו?!!‬

        ‫תגידי לו שאני לא יכול להגיע כעת‪ .‬מה הוא מקשקש לך!?"‬

               ‫"שומעת‪ ,‬עבור?" יואב בדק אם שמעתי מה שאמר לי‪.‬‬
                                                     ‫"כן‪ ",‬עניתי‪.‬‬

                                ‫‪87‬‬
   82   83   84   85   86   87   88   89   90   91   92