Page 241 - 4
P. 241
Ì˙Áסימ נו ‡¯ ¯ÙÂÒ
האחרוני כמבואר בבית שמואל )סקע"ג( ובמגיה ‚ Ìהסימ ניכוי שיני אפי' כסי' ארו וגו לא הוה,
שבט"ז )סק"ל( ונלאיתי לכפול בהלכה רווחת בישראל.
א יע ראיתי דברי' תמוהי בשו"ת פ"י ]אה"ע[ סי' דזה שכיח ברוב אנשי דחסרו להו הטוחנות
וי"ו וסי' ז' דרוצה להוכיח דרמב" וטור ס"ל ב' סי' שבצדי הפה ,ואי לצר בזה לסי' אחר אלו עמודי
אמצעי הוה סי' מובהק דאורייתא דהרי אינהו ס"ל סי'
דרבנ ואפ"ה פסק)ו( בהלכות כלאי )פ"ט ה"ו( הרופפי .
דסמכינ אסי' פרדות ,ובחולי ע"ט ע"א אמרינ דזהו
דוקא למ"ד סימני דאורייתא .ואי לומר אינהו ס"ל ‡ Ì Óמה שלנענ"ד כסי' מובהק ביותר ג' רושמי
כפי' ר" בש רמב" דהת לאו בסי' אבידה נאמר
אלא הנהו סי' דאורייתא כמו ]ב[בהמה טהורה ,ז"א, קטני באצבע אמצעי ימיני מנשיכת ומציצת
דא"כ למה בעי רמב" וטור שיכיר בזנב ובאזני עלוקה .זה הוה סימ מובהק שבמובהקי ע מני
וקול ,תלתא למה לי .אע"כ מפרשי כפרש"י וס"ל ר' שהוא סי' וצמצו מקו .ויש כא ג' עדי על זה
אבא דאמר לשמעיה כד מעיילת לי כודניתא וכו', דאפי' במלחמה ובמי מהימני ,דלא שיי בדדמי
לשו עיי משמע למראה עיני ולא למשמע קול.
נמצא לא בדק אלא בסי' מראה היינו אוז וזנב .ומזה ולא למשקרו .וזה לבד היה ראוי להתיר.
הוכיח ש"ס דסימני דאורייתא מדסגי להו בסי' אחד
היינו סי' מראה .ואי ס"ל סימני דרבנ בעי ב' סימני ۯˆÓÂלזה סי' צלקת כחוט השערה בעפעפי עי
סי' מראה וסי' קול דלהוי ע"י ב' סימני סי' מובהק
ימיני וע"א אומר ומצמצ מקומו ביותר
ביותר .ומוכח כנ"ל אלו דבריו ז"ל. שנמש הצלקת עד הווימפער ,והוא ממש כהא
דמהרי"א )שו"ת תה"ד סי' רלט( עי עורות וצלקת
Ï"ˆÂדס"ל דהני תרי סי' מראה זנב ואוז חדא נינהו נמש ממנו עד סמו לשפה דהוה סי' מובהק
ובצמצו מקו ,ליכא מא דפליג אש"ס )גיטי נז ,ב(
והא בלא הא לא סגי ,דאלת"ה אכתי תלתא נקב יש בצד אות פלוני ,אלא מהרד" )בית יד חדר א(
למה לי אע"כ ס"ל חדא נינהו .ונעל ממנו ירושלמי ס"ל ג בשומא מועיל צמצו מקו ,ובהא פליגו
)כלאי פ"ח ה"ג( במקומו דריש גלותא כד זבני עליו ‰כיו דמצוי בב גילו .א"כ הא נמי מצוי בב
פרידות מגוי בדק להו באזניה וירושלמי לא מייתי
כלל סי' זנב .ונ"ל דלא בדקו בזנב דלמא המוכר גילו שיהיה באותו צמצו .
גזזינהו לזנביהו ע"כ בדקו באז .מ"מ מוכח דבחד
מסי' ראיה נמי סגי .א"כ אכתי לרמב" וטור תלתא ˙Ó‡‰Âלפמ"ש טור )אה"ע סי' יז( דאי מעידי' על
למה לי ,אע"כ נהפו הוא דאינהו ס"ל כפי' הרמב"
הנ"ל דאינו עני לסי' אבידה כלל ,וסימני דאורייתא השומא משו דעשוי להשתנות ופי' )ב"י(
ר"ל סי' אלו דאורייתא כסי' בהמה טהורה ,ורמב" ]ב"ש )סק"ע([ דס"ל להטור דאפי' למאי דקי"ל סי'
וטור באחד משלש סימני אלו קאמרי ולא דצרי דרבנ ופליגי בשומא סי' מובהק ,מ"מ טעמא דרבנ
משו"ה לא הוה סימ מובהק משו דעשוי
שלשת .וזה ברור. להשתנות ע"ש ,משמע דהטור ס"ל דאי הלכה
כלישנא דמצוי בב גילו ומועיל צמצו מקו
‡·¯„‡Âמה סוגיא קשה מנ"ל לש"ס דס"ל לר' דהלכה כלישנא בתרא .אלא דצ"ע בב"מ )כז ,ב(
אמרינ להדיא ואי בעית אימא סי' דרבנ ואינו עשוי
אבא סימני דאורייתא לשיטת רש"י להשתנות ובשומא סי' מובהק קמיפלגי .וא"כ
דאסימני אבידה קאי דילמא שאני הכא דאיכא ב' מבואר דטעמא דרבנ דלא הוה מובהק לא משו
סימני אוז וזנב .וכ הקשה הגאו מה' וואל ל"ש עשוי להשתנות ,אלא משו מצוי בב גילו ,ואפי'
ז"ל להגאו נב"י Âוג ממנו נעל הירושלמי הנ"ל צמצו לא מהני וקשי' על הטור והרד" .מ"מ כל
זה בשומא או סי' הנולדי עמו דשיי מצוי בב
יע"ש. גילו אבל סי' המתהווי ע"י חבורות ופצעי לא
פליגי דצמצו מקו הוה סי' כנקב יש בצד אות
'ÈÁ·Âאמרתי Êלישב דכשנבי הא דלא בדיק בקול
פלוני.
והקפיד דוקא עיי דמשמע מראה עיני ,
היינו משו דנ"ל דאי לסמו על צני דאתי מחמת ][Ú˘Â‰È È Ù ˙"¢ ÏÚ ˙¯ډ
„·ÏÓÂשיש די בכל א' מה עוד בצירו שניה
בוודאי הוה סימ מובהק ביותר כהסכמת כל
.(‚ ,‚Ú Û„ ‡ ÏÈ ˙¯Â„‰Ó) ‚Ò 'ÈÒ ÔÈÓÈ · ˙‡˘Ó ˙·Â˘˙ .‰
.‚Ù˜ 'ÈÒ Á"‡·Â Ê 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰Ê· „ÂÚ ‰‡¯Â .˙·˙΢ ‰Ó ‰"„ ÂÒ 'ÈÒ ‰"‡ ˜ÏÁ ‡ ÈÈ ˙ ‡¯Â„‰Ó .Â
.˘"ÈÈÚ (¯ÙÒ‰ ÈÙ„· ‡ ,ËÓ) ‰¯Â‡ÎÏ Ï·‡ ‰"„ ‡ ,ËÚ ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ .Ê
