Page 243 - 4
P. 243
Ì˙Áסימ נו ‚¯ ¯ÙÂÒ
אלו עצמ שמצאנו הי' מרזו א אלו הי' שלמי ‡ÏÈÓÓÂהא דתנ בסיפא אי מעידי אלא עד ג'
והמכה הי' סביבות שנאכל מה הסביבות שלא
ימי נמי מיירי בהני תרי גווני אבל אי
במקו מכה לא מרזו. היה ניכר לנו מקוד בט"ע ,ועתה הראש של אפילו
בלי גו רק שלא נשתנו הלסתיי והזק והשפה הי'
„" ÚÏ Âה עובדא דדגלת ודכרמי מיירי שהיה ניכר בט"ע ,א"נ רוב גופו ע ראשו אפי' נשחת
לה סי' מובהק ביותר שאותו שנפל הפני נמי ניכר הוא ע"י ט"ע דבני גופו.
למי הוא אותו בעצמו שהעלוהו ,אלא שלא ידעו
מי הוא עד שהכירוהו אח"כ העדי והשושביני ]·[˙"¯Ï ˙Ï‚„„ ‡„·ÂÚ ¯Â‡È
שהוא בעל אשה זו וק"ל.
]·[˙"¯ ˙ËÈ˘Ï · ,ÂÓ ˙¯Âη· ‡È‚ÂÒ‰ ¯Â‡È ‰ ‰Âהא דהוצר ר"ת לומר דמשנתינו בתרי גווני,
˘ ·Âכתב ר"ת דכל זה בליכא הכירא אלא בג' אלו א' שהעדי לא הכירוהו מעול וגופו של
ושנית שלא נשאר ממנו אלא ג' אלו ,היינו משו
אבל א הראש של אפי' בלי גו או הגו דודאי מתני' דקתני סתמא משמע דמיירי בכל גופו
והראש מחובר וג' אלו חסרי ניכר היטב בט"ע אפי' לפנינו וכדמשמע לשו אע"פ שיש סי' בגופו וע"כ
אחר כמה ימי ובט"ע ניכר אפי' בפדחת לחוד, הה"נ בשאי לפנינו אלא ג' אלו מדפשיט איבעיא
והיינו דשנינ בבכורות )מו ,ב( לקושטא דמילתא יכיר דריב"ב לקולא פליג מעובדא דדגלת ,והת ע"כ
לחוד והכרת פני לחוד ,פי' יכיר בט"ע סגי בפדחת ליכא למימר שהיה כל גופו לפנינו אלא שהעדי לא
והכרת פני להעיד ע"י סי' על האד בעי הכרה של הכירוהו מאז ומעול ,וע"י שאמרו סי' רוחב ואור
פני ע"ש .ולכאורה דבריו תמוהי דכ' הוא אי ליכא ג' אלו הכרנו' אנחנו ,דז"א ,דמשמע דהעדי היו
רק ג' אלו ליכא אלא סי' ולא ט"ע ואי נאמר שושבינא שהכירוהו היטב ,אע"כ ידוע היה לבעל
הפשט דאכלי כורא לכולי גופא ולא נשאר אלא ג'
בפדחת לחוד איכא ט"ע. אלו והכיר השושבינ' ע"י סי' ג' אלו ,ודלא תיקשי
כיו שלא בט"ע ניכר מ"ט פרט שושבי ,וע"כ כ'
„ÂÚÂקשה לכ"ע ממ"נ אי יכיר סגי בחד מינייהו ר"ת לרבותא נקיט דהוה סד"א כיו שהוא שושבי
יאמר שמכירו בסי' אע"פי שאינו מכירו אלא בט"ע,
מ"ט בעינ בעדות אשה ג' דוקא הכרה של וט"ע דהנ ג' בלי זק )ולחיי ( ]ולסתיי [ ושפה
פני ולא תסגי בעדות של יכיר .אבל אמת יורה
דרכו ,עמ"ש תו"יט בתשובתו בס' תשו' גאוני) ( לאו כלו הוא קמ"ל דלא חשיד ליה.
בתראי סי' י' לחלק בי יו הלידה להכרה דעדות
אשה ,ואי מוב לדבריו כמ"ש בס' שב שמעתא ˘ ·Âהקשה ר"ת על עצמו א"כ מאי משני היכא
לגאו קצה"ח )שמעתא ז פט"ו( .אבל נלע"ד אד חי
עומד וניכר לנו בכל פרצופיו שוב כשנחסרו אפי' רק דאיכא מכה מרזו הא ה"נ איכא מכה דאכלו
זקנו וכדומה שוב אי כא ט"ע אלא סי' בשלש אלה, כורי ,ותי' דלאחר מיתה אכלוהו כורי ,ולא שיי
כי לא הורגלנו בו אלא בפרצו של אבל ביו מרזו מכה אלא במכה שמחיי .והנה הר"י הזק
לידתו שלא הוציא רק פדחתו וכל גופו בפני שפיר אחיו של ר"ת Èהקשה על ר"ת ולא תי' זה התי'.
יכול האב להשביע עינו בפדחתו לחוד להכירו אחר וב"י בתשובה )שו"ת ב"י דיני מסל"ת סי' ו( תמה על
זה .לפע"ד נראה דלהבי ולהכיר שזה נעשה לאחר
שעה בט"ע של פדחתו וא"ש.‡È מיתה ולא מחיי לזה צרי הבנה והכירא כדאיתא
בהלכות טרפות )סי' לו סע"ה( להכיר בי נקב
È ‡Âכמוסי על דבריו דודאי בהס"ד ה"א ג יכיר הנעשה מחיי או לאחר מיתה וס"ל לר"י הזק
דע"א במי דאומר בדדמי לא סמכי' אה הכרה
דפדחת הוא רק ע"י סי' ,לכ רמו אהדדי היכר ע"כ תי' ש תי' אחר דוקא בהא דשלשליה ולא
דבכור ע היכר דעדות אשה ובתי' קמא שהוא העלו אלא רגלו מ הארכובה הת שיי מרזו
שינויי דחיקא הניח המקש בסברתו ותי' בא"א במקו המכה ממש והה"נ הכא אי הי' המכה בג'
אחמרו בי' רבנ ותי' ב' הוא המרוח כהילכתא ,יכיר
בט"ע ביו הלידה לחוד והכירא דעדות ע"י פ"פ
לחוד ,ולעול לא אחמרו רבנ והילכתא כה תי'.
.[„Ú˘ ˙‡ È ˙ίÚÓ ‡"Á ‚"‰˘ ÔÈÈÚ ˙"¯ Ï˘ Â˙ÂÁ‡ Ô· :Ï"ˆ] .È
.ÁÓ 'ÈÒ „ 'ÈÒ ˘È¯ ÏÈÚÏ ‰Ê· „ÂÚ ‰‡¯ .‡È
