Page 242 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯·‬

‫בט"ע ויהיב סי' מוצנע שלא היה נראה לה ולא כל‬ ‫הכאה ואונס דישתנה קולו‪ ,‬א צרי להמתי עד‬
‫האד אלא בעיו היטב הדק‪ .‬הרי יש להאמי בט"ע‬ ‫שיצני מעצמו בלי הכאה ואונס‪ .‬ור' אבא שרצה‬
‫ומכ"ש שיש כמה ישראל שהכירו בט"ע‪ ,‬אע"ג דלא‬ ‫לרכוב על המרכבה שלו בהמשכת הפרידות לא היה‬
‫חזינהו לאלתר‪ ,‬הא כתבו תוס' כשהגו של ע‬ ‫לו פנאי להמתי עד שיצנפו מאליה ‪ ,‬ע"כ ציוה לעיי‬
‫הראש לא בעינ לאלתר ומעידי אפי' לאחר כמה‬
‫במראה עיניו ולאפוקי גדמת בזנב ואוז ‪.‬‬
‫ימי ‪.‬‬
‫‪ Ï"ˆÂ‬נהי איכא סי' שהוא ממי פלוני שוב אי לנו‬
‫]·‪[¯˘È‰ 'Ò· Âȯ·„ È"ÙÚ ˙"¯ ˙ËÈ˘ ¯Â¯È‬‬
‫לחוש שמא סימ האחר יורה שהוא ממי‬
‫‪ ÔÚÈÂ‬נלענ"ד דברי ר"ת עיקר ולשו התוס' ביבמות‬ ‫אחר‪ ,‬כגו שיש לו זנב כסוס לא ניחוש שמא יצני‬
‫כחמור‪ ,‬ז"א‪ ,‬דמה"ת נחוש לכ ‪ .‬ומ"מ אני אומר ר'‬
‫ק"כ ע"א )ד"ה אי מעידי ( נדפסו בטעות ועיי'‬ ‫אבא וכל ת"ח כיוצא בו חושש לכתחלה א יבדוק‬
‫פסקי תוס' והר" מר"ב בתשו' מיי' להלכות אישות‬ ‫בסי' א' ושוב באמצעי יצני באופ אחר ויהי' ב'‬
‫)סי' ט( והרא"ש )יבמות ש סי' ג( ומרדכי )סי' פג( וטור‬ ‫סימני דסתרי אהדדי‪ ,‬וקיי"ל סימני וסימני יניח‬
‫כול נטו אחרי ר"ת שבס' הישר ד פ"ה )חלק‬ ‫)ב"מ כח‪ ,‬א(‪ ,‬וה"נ גנאי הוא לו שמשכוהו ספק‬
‫השו"ת סי' צב(‪ .‬ואמנ חכמי ספרד רשב"א וריטב"א‬ ‫כלאי ‪ ,‬ע"כ בדק בשני סימני בזנב ובאוז ‪ ,‬א"נ‬
‫ונימוק"י )יבמות קכא‪ ,‬א( תפשו עליו‪ ,‬ועריב"ש סס"י‬ ‫יצני באופ אחר ואוקי סי' להדי סי' מ"מ נשאר‬
‫שע"ח וגר לה כל זה שאלו החכמי לא ראו‬ ‫סימ אחד למעליותא ומוכח סי' דאורייתא דסגי‬
‫דברי ר"ת שבס' הישר ויע אנו זכינו לשיחתו‬ ‫בסי' אחד‪ ,‬דאי סימני דרבנ אכתי א לא ישאר לו‬
‫ולאורו‪ ,‬אלא שנדפס ג"כ בטעות וגמגו ע"כ אקוה‬ ‫אלא סי' אחד אי לסמו עליו‪ ,‬ואי להארי יותר‬
‫כי יעזרני הי"ת לבאר ולברר דבריו להוציא כלי‬
‫בזה‪.Á‬‬
‫למעשהו‪.‬‬
‫‪ ‡Â· Â‬אל היכר ט"ע בכל גופו אשר ראשו מחובר‬
‫‪ ‰ ‰‬דעת ר"ת מדקתני במתני' אי מעידי אלא על‬
‫ואי חבולה בפניו‪ ,‬נהי בתמונת פניו לא היה‬
‫פרצו פני וכו' והול"ל אי מעידי על האד‬ ‫אפשר להכירו מפני נפוח מ"מ תמונת כל גופו ע‬
‫אלא כשראוהו בפרצופו וע"כ לא מיירי בט"ע כלל‬ ‫ראשו מהני לשיטת ר"ת‪ .‬וכתב מהרי"ק סו שורש‬
‫ולא הוזכר ט"ע במשנתינו אלא בסימני ‪ ,‬ומיירי במי‬ ‫קכ"א דבאי חבולה בפניו לא נחלק אד עליו‬
‫שלא הכיר זה המת מעול אלא מצא איש מת ולקח‬ ‫וכאשר לקמ אבאר אי"ה‪ ,‬ולא ניחוש הכל בדדמי‬
‫לו סי' בפדחתו צורתו וחוטמו כ וכ אורכ ורחב‬ ‫כעד אחד במלחמה‪ .‬לא מבעי' להרי" )יבמות קטו‪ ,‬ב(‬
‫ותואר ‪ ,‬ובא לפנינו ואמר שמצאו אד כ וכ ואנו‬ ‫וסייעתו דס"ל נפשטה האיבעיא לקולא אלא אפילו‬
‫מדמינ מילתא שזו היא צורתו של פלוני שאנו‬ ‫לדברי התוס' )ש ( מ"מ הכא הא אמרה הנוצרית זה‬
‫מכירי אותו‪ ,‬דאע"ג דארו וגו וחיור וסומק בגו‬ ‫הוא תמונת אדו שלה ויבדקו בו וימצא נקודת‬
‫וכלי לא הוה סימ ‪ ,‬הכא הוה אפי' סימ מובהק‬ ‫נישוכי העלוקה‪ ,‬וכ נמצאו‪ ,‬וזה עדי ממה דאמרו‬
‫ביותר משו דארכ ורחב של ג' אלו פדחת וצורה‬ ‫בש"ס דאסקינהו לאלתר ואמרי סי'‪ ,‬ופי' תוס' )ש (‬
‫וחוט בזה נשתנו צורת בני אד זה מזה ושיי‬ ‫צירו תרווייהו‪ .‬ורמב" במלחמות דס"ל ע"א‬
‫שפיר מעידי על פרצו פני כמו מעידי על השומא‬ ‫חיישינ למשקר‪ ,‬פי' משו"ה פירש שאומר העד סי'‬
‫ממוצע כדר שמחזירי אבדה שלא יהא רמאי ע"ש‪.‬‬
‫שה סימ להמכירי ‪.Ë‬‬ ‫פי' לפירושו שהעד יאמר מכיר אני זה בט"ע שזהו‬
‫פלוני‪ ,‬וראיה תמצאו במקו מוצנע שלו סי' כ וכ ‪,‬‬
‫‪ „ÂÚÂ‬מיירי הת בגוונא אחריני אפי' מאד שהכרנו‬ ‫נמצא ע"י שאנו מוצאי הסי' אנו רואי שהעד אינו‬
‫רמאי ולא משקר ואמת הוא שמכירו בט"ע‪ .‬ואע"ג‬
‫אותו אלא שלא נמצא ממנו רק ג' אלו בלי‬ ‫דעל הסי' לא היינו סומכי דסי' לאו דאורייתא רק‬
‫לסתיי וזקנו ושפתותיו ולא נשארו רק פדחת פרצו‬ ‫על ט"ע אלא שחוששי למשקר יועיל הסי' להאמינו‬
‫וחוט ‪ ,‬ובאלו א"א להכיר בט"ע אבל בתורת סימ‬ ‫שאינו משקר‪ .‬וא"כ ה"נ השפחה אמרה שמכירו‬

‫ניכר שמשער רחב וארכ וכדומה‪.‬‬

‫‪.ÁÚ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ ‰Ê· Î"˘Ó ,Ì˘ Á"‡ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏÂ Ë 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Á‬‬
‫‪.‰Î¯‡· ¯‡È·˘ ‡ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ÔÈÂÚÈ ,ÔÏ‰Ï Î"˘Ó ÔΠ.‡ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰Î¯‡· Î"Π.Ë‬‬