Page 587 - 4
P. 587
ÊÓ˜˙ ¯ÙÂÒ סימ קנב Ì˙Á
˙ÏÂÊדנידו על שרש הנשואי דאדעתיה דהכי לא Ì‚Âנ"מ לדינא בזה"ז דליכא מלקות א אחר
נשאה ובטלו הנשואי' וזה ודאי אינו א"כ ששתתה ונמצאת טהורה א אסורה לו מחמת
נימא דבטלו ג האירוסי כיו דאירסה ע"ד שיסלק השבועה בעני דחל כגו קונ תשמיש עלי דא
לו הנד ותנשא לו ,והרי במתני' דפשט לו הרגל אסורה רק מחמת ס' ממילא כיו דאיגלאי שהיתה
מבואר דצריכה גט ,וא א נימא דמ"מ הוי אומדנא טהורה חל הנדר למפרע אבל א אסורה בודאי א
על חיוב הממו דלא נתחייב ע"ד דהכי מ"מ לא פקע דנמצא' טהורה מ"מ היתה באי' עשה עד עתה ואי
ממנו חיוב העונה דכמו דאינו יכול להתנות בסת אחע"א דבזה לא מתלי תלי וקאי כיו דבעיד שיצא
ע"מ שאי ל עלי עונה בא יהי' כ וכ וכיו השבועה מפיו לא חלה כמ"ש הש" יו"ד סי' רל"ח
דנתחייב בחיוב עונה ממילא חל חר דרגמ"ה מבלי
לגרש בע"כ ושאני בארוסי דעדיי אי עליו חיוב סקכ"ה ואי כא מקו להארי עוד.
העונה וכיו דא"צ לכניסה דהוי כתלאו זה בזה לא
חל חר דרגמ"ה כיו דאי עליו חיוב דאישות, ‰ ‰Âא א נידו כמ"ש מעכ"ת דבפשט לו הרגל
משא"כ בנשואה. )דליכא( ]דיכול[ לגרשה בע"כ א אחר ]חר [
דרגמ"ה מ"מ בנדו דיד כיו דניסת בזה כתב
˙Ó‡·Âמסברא זו היה קשה לי במה דס"ל לרב הרמ"א סי' נ"ב דחייב בכל דבר שאיש חייב לאשתו
ונקטו כ האחרוני הב"ח והח"מ והב"ש בפשיטות.
בקדשה על תנאי וכנסה סת דאי אד ועיקר הסברא נלפע"ד הכי הוא דבארוסי דעדיי לא
בועל בעילת זנות אבל לעני כתובה בתנאיה קאי. נתחייב בחיובו בעל לאשתו אלא דמקבל על נפשו
והר" הק' דהא מ"מ הוה בעילת זנות משו דכל להשיאו לזמ מוגבל במה דשניה נתחייבו
הפוחת ע"ש .ואמאי לא הק' ביותר כיו דרב ס"ל והתקשרו זה לזה האב קישר עצמו לשל לזמ ההוא
ר"פ הכותב דבדבר שבממו תנאו בטל וג ס"ל דג הנדוניא ,והוא קישר עצמו לנשאה בזמ ההוא הוה
בדרבנ עשו חיזוק כשל תורה ,א"כ ממילא במתנה כתלאו זה בזה ,דשני שנתקשרו זה לזה לעשות כ
ע"מ שאי ל עלי כתובה התנאי בטל וא"כ אי וכ א זה אינו מקיי התחייבות ג השני א"צ
אפשר לומר דבממונא תנאי קיי הא כמו דאי יכול לקיי התחייבות ,דהתחייבות לנשאה היינו לזמ
להתנות ע"מ שאי ל עלי כתובה נימא ג"כ דאי פלוני אחר סילוק הנ"ל ,משא"כ בנשאה דכבר
יכול להתנות ע"מ שא יהי' ל מו תהי' לי נשואה נתחייב בחיובו הבעל מקוד שעשה שכנגדו
בלי כתובה ,ובזה אי מספיק תי' הר" הנ"ל דממילא התחייבות לא שיי לומר דהוי כתלאו זה בזה
הוה ב"ז הא מ"מ התנאי בטל ויש לה כתובה וא והתחייבותו רק אחר קיו התחייבות של כנגדו דהא
נאמר כיו דהטעתו והוא מתנה ומקפיד לא הוי נגד נתחייב בכל דבר במעכשיו ומיד ,ונצטר לומר דהוי
תקנת חז"ל ומדינא תהי' נפקעת בלי כתובה והתנאי דר תנאי' שמחייבי' עצמו במעכשיו על תנאי
קיי ממילא ,ג על קושייתו דהוה ב"ז י"ל הכי שיסולק לו הנד ומא מפיס הרי לא הזכירו עני
דהיכי דרצונו לית לה כתובה רק דהטעתו ומהראוי תנאי והוה כב' חיובי הוא נתחייב לה בכל
דנפקעת בלי כתובה וליכא ב"ז והארכתי בזה החיובי ואבי' התחייב לו בנד והוה כבע"ח
בעזה"י .עכ"פ לעני חיוב עונה נלע"ד דלא פקע
וממילא חל בזה חדרגמ"ה ובפרט דהרמ"א פסק דעלמא.
להדי' דמחויב בכל חיובי דבעל לאשתו. ˘"ÓÂמעכ"ת נ"י בארוכה לדונו באומדנא ,הנה א
]·[‡"Ó¯‰ ȯ·„ ¯Â‡È א נחליט זה לאומדנא דמוכח כמו מתנת
שכ"מ וכדומה זה שיי בא הי' חיוב מזונות
˘"ÓÂמעכ"ת דהרמ"א מיירי דיש לו פרנסה ממקו וכדומה לאו מחק חז"ל אלא מכח ששעבד לה אנא
אפלח אמרי' דאדעתי' דהכי לא נתחייב ועל אופ זה
אחר וליכא אומדנא ,זהו ודאי דוחק להעמיס כל האומדנת דאדעתא דהכי לא נת והוי כקני
כ בכוונת הרמ"א דסת ולא חילק ומי יבוא אחרי בטעות אבל הכא דמיד שנשאה מוטל עליו החיוב
הכרעת ר"מ אשר בכל יו הולכי לאורו ובפרט מזונות אי מדאורייתא או מדרבנ א"כ א דהי' יכול
במקו דליכא חולק במפורש לזה לדעתי קשי להתנות ע"מ שאי ל עלי מזונות מ"מ בשביל
הגירושי ,זולת מטע האחרו שכ' מעכ"ת נ"י דהוי אומדנא לא נעשה מעשה חדש עני תנאי לפטור
כמורדת כיו דאינה רוצה ליל למקומו ובפרט שהי' עצמו והארכתי בזה במקו אחר בעזה"י בראיות
ברורות.
