Page 189 - 14322
P. 189
שומר אמונים
הורי בקורנוול ,מטפל באמי — הסרטן שלה בהחלט לקח את עצמו
ברצינות הפעם — בזמן שאבי היה בבית חולים עם חשד לדלקת
ריאות .כמה לילות אחר כך כרעתי לצד המיטה של אמי באותו בית
חולים וסיפרתי לה שהוא לא החזיק מעמד .בכינו ,והלכתי הביתה
לבדי ,בוהה לתוך הגשם מעל לים.
הייתי — עודני — בר־מזל עד כדי גיחוך .כשאבי מת ,לא היו שום
עניינים לא סגורים בינינו; לא מילים שיש להצטער עליהן או מריבות
לא פתורות; לא ספקות ולא חששות .אהבתי אותו .הוא אהב אותי.
הכרנו זה את זה ,היינו גאים זה בזה .פינינו מקום זה לפגמיו של זה
ובילינו בנעימים .אי־אפשר לבקש יותר.
אבל הבטחתי משהו .לא עשיתי זאת בקלות ראש .זה היה אי־
אז בקיץ המטאפורי של חיינו ,בזמן כלשהו אני־לא־יודע באיזו שנה.
הלכנו בפארק בהמפסטד הית .גם הוא חי עם סרטן ,אבל היתה הרגשה
שמדובר בסרטן מהסוג שמתים איתו ולא ממנו .הוא ביקש שאתחייב,
ואני הסכמתי :אם הוא ימות עם סיפור לא גמור על שולחנו ,אני אסיים
אותו?
אמרתי כן .אני לא יכול לדמיין את עצמי אומר לא .סופר אל סופר,
אב אל בן :כשלא אוכל להמשיך ,האם תישא את הלפיד? כמובן ,אתה
אומר כן.
וכך ,משקיף אל אוקיינוס שחור ורחב בלילה קודר בקורנוול,
נזכרתי ב"שומר אמונים".
לא קראתי אותו ,אבל ידעתי שהוא שם .לא בלתי גמור כי אם
מעוכב .אחרי עבודה מחדש ,ואז עבודה חדשה מחדש .כתיבתו
התחילה ממש אחרי "אמת שברירית" ,שאני נוטה לראות בו זיקוק
מושלם של עבודתו — ביטוי מזהיר של כישרון ,חוכמה ,חשק ועלילה.
"שומר אמונים" ,בכל אופן ,נכתב אך מעולם לא נחתם .רומן אחד
והבטחה אחת ,ושניהם טרם הגיעו לכלל מימוש.
אם כך ,זה היה ספר גרוע? זה יכול לקרות לכל סופר .ואם אכן
כך ,האם ניתן להציל אותו? ואם אכן ניתן ,האם אני מי שיוכל להציל
189
