Page 186 - 14322
P. 186
ג׳ון לה קארה
ג'וליאן כבר הופיע בינתיים לצידה של לילי .הוא מקשיב לסיפור
של אנדי:
"טדי ,אני אומר לו ,החוצה .פשוט החוצה .אני לא אגיד פעם
שנייה .ואז הוא מתחיל להגיד לי איך גיסתו צריכה להגיע לסילברווי ּו
בכל רגע ,אבל שהוא לא מסוגל לסבול אותה — עם כל הכבוד לדודה
שלך ,ליליּ .פל ּוס זה שהוא איבד את המפתח של המכונית שלו ,אז
מה עוד הוא יכול לעשות? מר אייבון ,אמרתי .לא קראתי לו טדי .לא
אכפת לי מי אתה .אם אתה לא יוצא מהרכב ברגע זה ,אני לוחץ על
האזעקה שלי ,וזה כבר יעלה לך ביוקר ,וקרוב לוודאי גם לי".
"אז לחצת או לא?" שאלה לילי בחריפות ,נשמעת לאוזניו של
ג'וליאן מודאגת פחות מכפי שהיה עשוי לצפות.
"זה היה קטע עדין ,אני אומר לך ,לילי .בסדר ,אנדי ,הוא אומר.
אל תתרגש ,אני מבין לחלוטין וזה לגמרי בסדר — את יודעת איך הוא,
כשהוא רוצה להיות — פשוט תוריד אותי מעבר לפינה הבאה אחרי
המוסך איפה שאף אחד לא יכול לראות אותנו ומשם אני אלך ברגל
ואף אחד לא ישים לב והנה גם עשירייה בשבילך ,שלא רציתי לקחת.
אבל בכל זאת הוא לא נראה לי בסדר ,לילי .טוב ,אני מתכוון ,איך הוא
ייראה בסדר עכשיו אחרי שד ּב ֹורה הלכה ככה? רק שאם זה אי־פעם
יוצא החוצה —"
"ילך ברגל לאן?" שאלה לילי בחריפות באותה נעימה שתלטנית
קלות.
"הוא לא אמר ,לילי ,ולא היתה לי הזדמנות לשאול אותו .הוא
יצא מהרכב במהירות כזאת ,לא היית מאמינה .כל מה שהוא אמר לי
זה שהוא ילך הכי רחוק שאפשר מדודה שלך ,בכל הכבוד הראוי .ואז
אחרי זה חזרתי לשם ,כן?"
"חזרת לאן?" לילי שוב.
"להעיף מבט במקום שהשארתי אותו .לראות אם הוא בסדר .הוא
היה יכול ליפול או משהו כזה ,בגילו .אבל עד אז כבר היה לו טרמפ,
כן? זאת אומרת ,כאילו תוך כמה שניות ,זה בטח היה".
186
