Page 7 - 14322
P. 7
שומר אמונים
"אם תהיה לך הודעה בשבילה ,אני אמסור לה אותה בעל־פה",
אמרה" .היא לא רוצה שיחות טלפון ,ולא הודעות טקסט או אימיילים.
לא מהשירות ולא מאף אחד .כולל אותך".
"כל זה עצוב מאוד ,גם ",העיר פרוקטור אחרי רגע של הרהור
חמור סבר ,וכאילו רק ברגע זה נעשה ער למעטפה שהחזיק בידו,
הוא מישמש בה באצבעותיו הגרומות בניסיון לאמוד את טיבה" :ממש
א ֹו ּפ ּוס ,אני מוכרח לומר .כמה עמודים ,לדעתך?"
"אני לא יודעת".
"נייר מכתבים ביתי?" — עדיין ממשמש — "לא יכול להיות .לאף
אחד אין בבית נייר בגודל כזה .רק נייר הדפסה רגיל ,אני מניח".
"לא ראיתי מה יש בפנים .אמרתי לך".
"ודאי שאמרת .טוב" — בחיוך קומי קטן שלרגע ריכך אותה —
"לעבודה ,אם ככה .נראה שמצפה לי קריאה ארוכה .תסלחי לי אם
אפרוש לחדרי?"
בחדר אורחים דל ריהוט בצידה האחר של המבואה ,לילי ומארי
ישבו זו מול זו בכיסאות גבשושיים מרופדים אריג משובץ עם משענות
זרוע מעץ .על שולחן זכוכית שרוט ביניהן היה מונח מגש פח ועליו
תרמוס קפה וביסקוויטים עגולים מצופים בשוקולד .לילי סירבה
לשניהם.
"אז מה שלומה?" שאלה מארי.
"טוב עד כמה שאפשר ל ַצפות כשאת גוססת ,תודה".
"כן ,זה נורא כל זה ,כמובן .תמיד ככה .אבל בראש ,איך היא?"
"עוד לא מחופפת ,אם לזה את מתכוונת .לא לוקחת מורפיום ,לא
מתאים לה .יורדת לארוחות ערב כשהיא מצליחה להסתדר".
"ועדיין נהנית מהאוכל ,אני מקווה?"
לילי כבר לא היתה מסוגלת לשאת זאת ,ויצאה נמרצות אל
המבואה והתעסקה בסם עד שפרוקטור חזר והופיע .חדרו היה קטן
יותר מן הקודם וחשוך יותר ,עם וילונות רשת מלוכלכים ,עבים
מאוד .פרוקטור ,בהקפדה על מרחק מכובד ביניהם ,התמקם ליד
7
