Page 12 - 14322

‫‪2‬‬

‫באותו הבוקר‪ ,‬בעיירת קיט קטנה היושבת לה לחופיה המרוחקים של‬
‫מזרח אנגליה‪ ,‬מוכר ספרים בן שלושים ושלוש ושמו ג'וליאן ל ֹו ְנדסלי‬
‫הגיח מן הדלת הצדדית של חנותו החדשה‪ ,‬מהדק אל גרונו את‬
‫צווארון הקטיפה של מעיל עליון שחור שנשאר לו מחיי הסיטי* שנטש‬
‫חודשיים לפני כן‪ ,‬ויצא להבקיע לו דרך בטיילת השוממה שלאורכו‬
‫של חוף זרוי חלוקי אבנים‪ ,‬בחיפוש אחר בית הקפה היחיד שמגיש‬

‫ארוחת בוקר בתקופה עגומה זו בשנה‪.‬‬
‫מצב רוחו לא היה ידידותי‪ ,‬אם כלפי עצמו ואם כלפי העולם‬
‫בגדול‪ .‬אמש‪ ,‬אחרי שעות של ספירת מלאי שערך לבדו‪ ,‬הוא טיפס‬
‫במדרגות אל עליית הגג שהוסבה זה לא כבר לדירה מעל לחנות‪,‬‬
‫וגילה שאין לו חשמל וגם לא מים זורמים‪ .‬הטלפון של המש ֵּפץ‬
‫הוביל לשירות הודעות‪ .‬במקום להזמין לו חדר במלון‪ ,‬אם בכלל‬
‫אפשרי למצוא חדר בתקופה הזאת בשנה‪ ,‬הוא הדליק ארבעה נרות‬
‫ריחניים‪ ,‬חלץ את הפקק מבקבוק יין אדום‪ ,‬מזג לעצמו כוס גדולה‪,‬‬
‫ערם שמיכות נוספות על המיטה‪ ,‬נכנס לתוכה והשתקע כל כולו‬

‫בחשבונות החנות‪.‬‬
‫הם לא לימדו אותו דבר שלא ידע‪ .‬ההימלטות שלו כל עוד נפשו‬
‫בו ממרוץ העכברים החלה ברגל שמאל‪ .‬ואם החשבונות לא אמרו‬
‫את כל השאר‪ ,‬הוא עצמו היה יכול לומר זאת‪ :‬אין לו הכישורים‬

‫* הסיטי של לונדון‪ ,‬הרובע הפיננסי של בירת אנגליה ואחד המרכזים הפיננסיים‬
‫החשובים והגדולים בעולם (כל ההערות הן של המתרגם)‪.‬‬

‫‪12‬‬