Page 15 - 14322
P. 15
שומר אמונים
הכובעים הוויקטוריאני ,ובכך חולק כבוד לסגנון הֶר ְטר ֹו של החנות,
שנבחר כדי למשוך את קבוצת הגיל המבוגרת יותר ,שהעיירה מספקת
שכמותה בשפע.
"מחפש משהו מסוים או רק מעיף עין?" שואל ג'וליאן ומדליק
במלואה את התאורה בכונניות הספרים .אבל הלקוח שלו שומע רק
בקושי את השאלה הזאת .פניו הרחבות ,המגולחות למשעי ,מחליפות
הבעות כפניו של שחקן ,קורנות בפליאה.
"פשוט לא היה לי שמץ מושג ",הוא מוחה ומחווה בתנועה
גולשנית של זרועו אל מקור כל התפלאותו הרבה" .העיירה יכולה
סוף־סוף להתגאות בחנות ספרים של ממש .אני אחוז השתאות ,אני
מוכרח לומר .לחלוטין".
משהבהיר במפורש את עמדתו ,הוא פותח בסקירה מדוקדקת
אומרת כבוד של המדפים — סיפורת ,עיון ,נושאים מקומיים,
טיולים ,קלאסיקה ,דת ,אמנות ,שירה — משתהה קלות פה ושם
ושולה כרך ומעמיד אותו לסוג כלשהו של מבחן ּבי ּבלי ֹופילי :חזית
העטיפה ,הדש הפנימי ,איכות הנייר ,הכריכה ,המשקל הכולל ומידת
הידידותיות.
"אני מוכרח לומר ",הוא מכריז שוב.
האם הקול אנגלי לחלוטין? הוא עשיר ,מעניין ומשכנע .אבל ה ֵאין
שמץ קלוש של גוון זר בנעימת הדיבור?
"אתה מוכרח לומר מה?" קורא ג'וליאן בחזרה ממשרדו הזעיר,
שכעת הוא עובר בו על אימיילים מהיום .הזר מתחיל שוב ,בנעימה
שונה ,כמי שמשתף בסוד.
" ְשמע נא .אני מניח שהחנות החדשה הנפלאה שלך פועלת תחת
הנהלה חדשה לחלוטין .יש אמת בדברי ,או שאני דופק על הדלת הלא
נכונה?"
"הנהלה חדשה זה נכון" — עדיין ממשרדו ,מבעד לדלת הפתוחה.
וכן ,יש גוון זר .משהו.
"גם בעלים חדשים ,אם יורשה לי לשאול?"
15
