Page 19 - 14322
P. 19
שומר אמונים
בזריזות שתופסת את ג'וליאן בהפתעה ,אדוארד אייבון נעלם
במורד גרם המדרגות הלולייניות .ג'וליאן מקשיב ,מחכה ,לא שומע
מאומה ותוהה בליבו .למה הנחתי לו לעשות את זה? הבן אדם משוגע
על כל הראש.
בזריזות כפי שנעלם ,אייבון שב ומופיע.
"נהדר ",הוא מכריז בנימה אומרת כבוד" .חדר תענוגות לעתיד
לבוא .אני מאחל לך הצלחה ללא סייג .פעם נוספת ,לילה טוב".
"אז אולי אוכל לשאול במה אתה עוסק?" קורא אחריו ג'וליאן
כשהוא פונה אל הדלת.
"אני ,אדוני?"
"אתה ,אדוני .האם אתה עצמך סופר? אמן? עיתונאי? איש
אקדמיה .אני אמור לדעת ,אני בטוח ,אבל אני חדש כאן".
נראה שהשאלה מביכה את אדוארד אייבון לא פחות משהיא
מביכה את ג'וליאן.
"טוב ",הוא משיב אחרי שכפי הנראה הקדיש מחשבה רבה לעניין.
"הבה נאמר שאני בן תערובת בריטי ,גמלאי ,לשעבר איש אקדמיה
נטול הישגים מיוחדים ,ואחד מאלה שאפשר לכנותם ּכ ֹול ּב ֹויניקים של
החיים .האם נחה דעתך?"
"אני מניח שאין לה ברירה".
"אראה אותך בקרוב ,אם כן ",מכריז אדוארד אייבון ומטיל לעברו
מבט עגמומי אחרון מן הדלת.
"ואני אותך ",קורא ג'וליאן בעליצות בחזרה.
ובזאת אדוארד אייבון־כמו־הנהר חובש את מגבעת הה ֹו ְמ ּב ּורג
שלו ,מיטיב את זוויתה ,ובמטרייה בידו יוצא באומץ אל הלילה .אך
לא בטרם ייחשף ג'וליאן לניחוח הכבד של אדי אלכוהול בנשימת
הפרידה שלו.
"מחליט מה רוצה לאכול היום ,יקירי?" שאלה הבעלים את ג'וליאן
באותו מבטא מרכז־אירופי בולט ,שבו בירכה אותו בהגיעו .אבל
19
