Page 14 - 14322

‫ג׳ון לה קארה‬

‫מקופל של העיתון "גרדיאן" מתוככי מעיל הגשם ויישרו אותו על‬
‫השולחן לפניו‪.‬‬

‫בחזרה לאתמול בערב‪ ,‬חמש דקות לפני הסגירה‪ .‬החנות ריקה‪ .‬היא‬
‫היתה ריקה רוב היום‪ .‬ג'וליאן עומד מאחורי הקופה‪ ,‬מסכם את ההכנסה‬
‫היומית הזעומה‪ .‬זה כמה דקות הוא ער לדמות בודדה במגבעת‬
‫ה ֹו ְמ ּב ּורג ובמעיל גשם חום־צהבהב‪ ,‬חמושה במטרייה מקופלת‪ ,‬עומדת‬
‫על המדרכה ממול‪ .‬אחרי שישה שבועות של ניהול עסק קפוא על‬
‫שמריו הוא כבר נעשה מומחה של ממש באנשים שבוהים בחנות ואינם‬

‫נכנסים‪ ,‬והם מתחילים לעלות לו על העצבים‪.‬‬
‫האם צביעת החנות בירוק אפונה היא שמעוררת את מורת רוחו של‬
‫האיש — אולי הוא תושב ותיק‪ ,‬ואינו אוהב צעקנות? האם זהו ריבוי‬
‫הספרים המושכים את העין בתצוגה‪ ,‬ה ִמבצעים המיוחדים המותאמים‬
‫לכל כיס? או שמא זו ֵּב ָלה‪ ,‬המתלמדת הסלובקית בת העשרים של‬
‫ג'וליאן‪ ,‬אשר לעיתים תכופות ניתן היה לראותה מאיישת את חלון‬
‫הראווה של החנות בחיפוש אחר מושאי עניינה הרומנטי? זו לא היא‪.‬‬
‫בלה‪ ,‬לשם שינוי‪ ,‬מועסקת בשכר מלא במחסן המלאי‪ ,‬אורזת ספרים‬
‫שלא נמכרו ויש להחזירם אל המוציאים לאור‪ .‬ועכשיו — נס גלוי‬
‫— האיש ממש חוצה במו רגליו את הרחוב‪ ,‬מסיר את מגבעתו‪ ,‬דלת‬
‫החנות נפתחת‪ ,‬ו ָפנים בנות שישים ומשהו מתחת לרעמת שיער לבן‬

‫שולחות מבט אל ג'וליאן‪.‬‬
‫"אתם סגורים‪ ",‬מביא לידיעתו קול בוטח‪" .‬אתם סגורים‪ ,‬ואבוא‬
‫בפעם אחרת‪ ,‬אני עומד על כך" — אבל נעל הליכה חומה מלאה בוץ‬
‫כבר בתוך החנות‪ ,‬וזוגתה נעה מעדנות אחריה‪ ,‬ובעקבותיה המטרייה‪.‬‬
‫"לא סגורים כלל וכלל‪ ,‬האמת‪ ",‬מבטיח לו ג'וליאן בנימוס‬
‫מלאכותי תואם משלו‪" .‬עקרונית‪ ,‬אנחנו סוגרים בחמש וחצי‪ ,‬אבל‬
‫אנחנו גמישים‪ ,‬אז אנא היכנס‪ ,‬וקח את כל הזמן הנחוץ לך" — ובזאת‬
‫הוא מחדש את חישוביו בעוד הזר משחיל בהקפדה את המטרייה אל‬
‫תוך מעמד המטריות הוויקטוריאני ותולה את מגבעתו על מתלה‬

‫‪14‬‬