Page 10 - 14322
P. 10
ג׳ון לה קארה
"יותר קל? מה יותר קל?" — שוב זוקפת את ראשה בכעס — "אתה
מתכוון ,יותר קל לשקר?"
"אני מתכוון ,יותר קל לא לשקר ",תיקן אותה פרוקטור בכובד
ראש" .אם את אומרת שאת וסם הולכים לבקר בגן ילדים ואתם
מבקרים שם ,ואז את נוסעת הביתה ואומרת שביקרתם שם ,איפה
השקר? בלאו הכי את מספיק מתוחה .אני מסוגל רק בקושי לדמיין
איך את מתמודדת עם כל זה".
לרגע לא נוח היא ידעה שהוא מתכוון לכך.
"אם כך ,נותרת השאלה ",הוסיף ואמר פרוקטור ,חוזר לעניין,
"איזו תשובה עלי לבקש ממך להחזיר לאמא שלך האמיצה עד מאוד?
כי חייבים לה תשובה .והיא מוכרחה לקבל אותה".
הוא השתהה קצרות ,כמו מקווה לקצת עזרה ממנה .משזו לא
ניתנה לו ,המשיך.
"וכמו שאמרת ,היא יכולה להיות רק בעל־פה .ויהיה עלייך למסור
אותה לבדך .לילי ,אני באמת מצטער .אני יכול להתחיל?" הוא התחיל
בין כה וכה" .התשובה שלנו היא כן מיידי על הכול .אז שלושה ֵּכנים
בסך הכול .המסר שלה התקבל במלוא הרצינות .הדאגות שלה יהוו
בסיס לפעולה .כל התנאים שלה ייענו במלואם .תצליחי לזכור את
כל זה?"
"אני אסתדר עם המילים הקצרות".
"וכמובן ,תודה רבה מאוד לה על אומץ הלב והנאמנות .וגם על
שלך ,לילי .שוב .צר לי כל כך".
"ואבא שלי? מה אני אמורה לספר לו?" ביקשה לילי לדעת ,לא
מפויסת.
החיוך הקומי ההוא ,עוד פעם ,כמו נורית אזהרה.
"כן ,הממ .את יכולה לספר לו הכול על גן הילדים שאתם הולכים
לבקר בו ,לא? בסופו של דבר ,זו הסיבה שנסעתם היום כל הדרך
ללונדון".
*
10
