Page 8 - 14322
P. 8
ג׳ון לה קארה
התקן החימום שעל הקיר הרחוק .לילי לא אהבה את הבעת פניו .אתה
האונקולוג בבית החולים באי ְּפסוויץ' ,ומה שאתה עומד להגיד נועד
רק למשפחה הקרובה .אתה הולך לספר לי שהיא גוססת ,אבל אני
יודעת את זה ,אז מה נשאר?
"אני מניח כמובן מאליו שאת יודעת מה נאמר במכתב של אמך",
פתח פרוקטור בנימה יובשנית .הוא לא נשמע עוד כמו הכומר שבזמנו
לא אבתה להתוודות באוזניו ,אלא ממשי הרבה יותר .וכשראה אותה
נערכת להכחשה" :את הרעיון הכללי ,בכל אופן ,גם אם לא את התוכן
ממש".
"כבר אמרתי לך ",זרקה לילי בנוקשות" .לא את הרעיון הכללי
ולא שום דבר אחר .אמא לא סיפרה לי ואני לא שאלתי".
זה המשחק שהיינו משחקות באולם השינה :כמה זמן תוכלי לנעוץ
מבט בילדה האחרת בלי למצמץ או לחייך?
"בסדר ,לילי ,בואי נסתכל על זה אחרת ",הציע פרוקטור באורך
רוח מרגיז להפליא" .את לא יודעת מה יש במכתב .את לא יודעת על
מה הוא .אבל סיפרת לחבר או לחברה כאלה או אחרים שאת קופצת
ללונדון למסור אותו .אז למי סיפרת? כי אנחנו באמת צריכים לדעת".
"לא אמרתי אפילו מילה מזוינת אחת לאף אחד ",אמרה לילי
היישר אל תוך הפנים חסרות ההבעה אשר בצידו האחר של החדר.
"אמא אמרה לא להגיד ,אז לא אמרתי".
"לילי".
"מה?"
"אני יודע רק מעט מאוד על הנסיבות האישיות שלך .אבל המעט
שאני כן יודע מספר לי ,שוודאי יש לך איזשהו סוג של שותף לחיים.
מה אמרת לו? או ,אם זאת היא ,לה? את לא יכולה פשוט להיעלם לבני
הבית המיוסרים למשך יום שלם בלי להציע תירוץ כלשהו .מה טבעי
יותר מלהגיד ,לגמרי בדרך אגב ,לחבר ,לחברה ,לידיד — אפילו לאיזה
מ ּכר מזדמן — "נחשו מה? אני קופצת ללונדון כדי למסור ביד מכתב
ס ּו ֶּפר־סודי מאמא שלי?"
8
