Page 23 - 14322
P. 23
שומר אמונים
האם אדוארד אייבון מציע שיתעמקו עכשיו בחיי המין העשירים
וביתר מי ֵני ההוללות של אביו ,כפי שנחשפו בהרחבה בעיתונות הביבים
של אותם ימים? האם הוא מנסה לסחוט את הפרטים המגואלים בדם
של סילוק משפחת לונדסלי ה ֵגאה בשעתה ממעון הכומר והשלכתה
לרחוב ללא פרוטה? לשמוע איך ג'וליאן עצמו ,בעקבות מותו בטרם
עת של אביו ,נאלץ לזנוח את תקוותיו לאוניברסיטה ולהיעשות לבלדר
בבית מסחר למניות בסיטי בבעלותו של דוד רחוק ,על מנת לפרוע את
החובות של אביו ולדאוג לצרכיה של אמו? כי אם זוהי אכן כוונתו,
ג'וליאן עמד לקום ולצאת מפה בתוך עשרים שניות על השעון.
אבל ארשת פניו של אדוארד אייבון לא זו בלבד שלא אמרה
סקרנות שוחרת זימה ,כי אם היתה התגלמות מושלמת של אהדה
והזדהות מעומק הלב.
"ואתה היית שם ,ג'וליאן?"
"איפה?"
"בכנסייה?"
"רצה הגורל והייתי ,כן .איפה היית אתה?"
"הלוואי שהייתי לצידו .ברגע שקראתי מה קרה לו — קצת באיחור,
למרבה הצער — כתבתי לו במלוא המהירות האפשרית ,הצעתי כל
עזרה צנועה שהיה בכוחי להציע .ביד מושטת לשלום ,כל הכסף שהיה
לי".
ג'וליאן התיר לעצמו להרהר בכך.
"כתבת לו ",הוא חזר בנימה שאלתית ,בעוד צלליו של חוסר האמון
התחילו שבים ומעיבים" .וקיבלת תשובה?"
"לא קיבלתי תשובה ולא הייתי ראוי לתשובה .בפעם האחרונה
שאביך ואני נפגשנו ,קראתי לו 'שוטה קדוש' .הייתי רשאי רק בקושי
להיעלב כשדחה בבוז את ההצעה שלי .אין לנו זכות לעלוב באמונה
של אדם אחר ,אבסורדית ככל שתהיה .אתה מסכים?"
"קרוב לוודאי".
"מטבע הדברים ,כאשר ֵאייץ'־ ֵקיי התכחש לאמונתו ,נמלאתי
23
