Page 26 - 14322
P. 26
ג׳ון לה קארה
שיוטל בו דופי ,בעודו מתראה כל אותה העת כמספק אותם מן המלאי
שלו לציבור אסיר תודה.
ואולם ,עוד בזמן שעלתה בדעתו המחשבה המגונה ,התחיל ג'וליאן
להאמין ברעיון בזכות עצמו .אין בזאת כדי לומר שכבר היה מוכן
להודות בכך בפני אדוארד אייבון.
"לרגע נשמעת קצת כמו אבא שלי .אני מצטער .תמשיך".
"לא רק הסופרים הגדולים ,שהינם מובנים מאליהם .אלא
פילוסופים ,הוגים חופשיים ,מייסדים של תנועות גדולות ,אפילו
אלה שאנו עשויים לתעב .שנבחרו לא מטעם משֹא העבר של
הבירוקרטיה התרבותית השלטת אלא בידי 'לונדסלי'ס ֵּב ֶטר ּב ּו ְקס'.
מקום שנקרא —"
"נקרא איך ,לדוגמה?" ביקש ג'וליאן לדעת ,יוצא מאיזון.
אייבון השתהה קלות כדי לעורר עוד יותר את ציפיות הקהל:
"נקרא לו 'הרפובליקה הספרותית' ",הוא הכריז ,התרווח לאחור
בזרועות משוכלות ובחן את האיש שלו.
ולמען האמת ,גם אם התחיל ג'וליאן לחשוב שמדובר בנאום
המכירות המנופח ביותר שהיה עליו לשמוע מעודו ,כזה ש ָּפרט
בדייקנות חשודה על תחושת הגירעון התרבותי שלו — זאת
בלי להזכיר חירות יתרה שערורייתית מצידו של אדם ,אשר הוא
המשיך לפקפק במרץ בתום ליבו — אף על פי כן ,החזון המפואר של
אדוארד אייבון דיבר היישר אל ליבו ,ואל הסיבה להימצאותו כאן
מלכתחילה.
"הרפובליקה הספרותית"?
הוא קנה את זה.
זה צילצל מוכר.
מתוחכם ,על רמה ,אבל גם פונה אל כלל הציבורֵ .לך על זה.
ואפשר גם שהיה נותן תשובה מעודדת יותר מאשר ה"נשמע לא
רע ,אצטרך לחשוב על כך" האוטומטית של איש הסיטי ,אלמלא כבר
היה אדוארד אייבון על רגליו ,אוסף את מגבעת הה ֹו ְמ ּב ּורג ואת מעיל
26
