Page 27 - 14322
P. 27
שומר אמונים
הגשם החום־צהבהב ואת המטרייה שלו בדרכו אל הדלפק ,שם עמד
עכשיו שקוע עמוקות בשיחה עם אדריאנה השופעת.
אבל באיזו שפה הם שוחחו?
לאוזניו של ג'וליאן היתה זו שפתו של הקריין ברדיו שבמטבח.
אדוארד אייבון דיבר בה; אדריאנה צחקה ודיברה בה גם היא .אדוארד
החליף כוחות וצחק איתה כל הדרך אל הדלת .ואז פנה אל ג'וליאן
וזיכה אותו בחיוך תשוש אחרון.
"אני קצת מצוברח כרגע .אני מקווה שתסלח לי .כמה טוב לפגוש
את בנו של ֵאייץ'־ ֵקיי .יוצא מן הכלל".
"בכלל לא שמתי לב .חשבתי שהיית נהדר ,האמת .אני מתכוון
ל'רפובליקה הספרותית' .חשבתי שאולי תקפוץ לביקור ותוכל קצת
לייעץ לי".
"אני?"
"מדוע לא?"
אם אדם מכיר את הזבאלד שלו ,הוא אקדמאי מסוג כלשהו ,אוהב
ספרים ועיתותיו בידיו ,באמת מדוע לא?
"אני פותח בר־קפה מעל לחנות ",המשיך ג'וליאן בנימה שובת לב.
"עם קצת מזל זה יהיה מוכן בשבוע הבא .בוא לטעום משהו ,ונוכל לדבר".
"בחורי היקר ,איזו הצעה נדיבה .אעשה כל מאמץ".
עם כנפיים של שיער לבן מתבדרות מתחת לשולי המגבעת,
אדוארד אייבון יצא שוב אל הסערה ,בעוד ג'וליאן שם את פניו אל
עמדת התשלום.
"לא מוצאת חן חביתה שלך ,יקירי?"
"אהבתי אותה .זה פשוט היה קצת יותר מדי .אמרי לי משהו,
בבקשה .באיזו שפה שניכם דיברתם עכשיו?"
"עם אד ַבארד?"
"כן .עם אד ַבארד".
"פולנית ,יקירי .אד ַבארד ילד פולני טוב .אתה לא יודע זה?"
לא .הוא לא ידע.
27
