Page 173 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪173‬‬

‫בזמן שהוא נושק לצווארי‪ .‬תשוקתי אליו מתלקחת בגופי כמו אש‬
‫בשדה קוצים‪ ,‬בלתי ניתנת לעצירה ומשולחת כל רסן‪ .‬״את הדבר‬
‫היחידי שמעסיק את המחשבות שלי כשאני ער‪,‬״ הוא אומר‪ ,‬ומתכווץ‬
‫מעט ברתיעה לאחר שאני מפשילה את מכנסיו ואת תחתוני הבוקסר‬
‫שלו ומניחה לידי לרפרף על גבי הנוקשות של זקפתו‪ .‬״את הדבר‬
‫היחידי שאני רואה בחלומות שלי‪.‬״ הוא מחלץ את רגליו מתחתוניו‬
‫ומחליק את אצבעותיו משני צידי התחתונים שלי‪ ,‬ורוכן בעודו מפשיל‬
‫אותן במורד רגליי‪ .‬אני מייבבת כשהוא מטפס במעלה גופי בליקוקים‪,‬‬
‫עד שהוא מגיע אל שפתיי ומנשק אותי בהערצה מלאת תאווה‪ .‬״אני‬
‫רוצה שתגעי בי‪ ,‬וזה מוציא אותי מדעתי‪ ,‬כי אני לא יכול לתת לך‬
‫חופש מוחלט על הגוף שלי‪.‬״ לשונו מתערבבת בלשוני‪ ,‬והוא מרים‬
‫אותי אל גופו‪ .‬״אני כל כך‪ ,‬כל כך רוצה להעניק לך את החופש הזה‪.‬״‬
‫״נעבוד על זה‪,‬״ אני אומרת בניסיון להרגיעו‪ ,‬מציגה בפניו את ידיי‬

‫וממתינה שיאשר‪ ,‬בטרם אעטוף בהן את צווארו‪.‬‬
‫הוא לוקח את האזיקים ומוליך אותנו אל המקלחת‪ ,‬מתחם ענקי‬
‫בפינה עם קיר זכוכית מעוקל‪ .‬הוא לוחץ על כפתור בקיר החיצוני‪ ,‬ולוח‬
‫הבקרה הקטן והכסוף מתחיל להאיר‪ .‬צלחת מרובעת ענקית התלויה‬
‫מהתקרה מאחורי קיר הזכוכית משפריצה מים חמים‪ ,‬והטיפות מכסות‬
‫את הזכוכית‪ .‬הוא מכניס אותנו פנימה ומעמיד אותי על רגליי ודוחק‬
‫אותי לאחור‪ ,‬לעומת האריחים המעוטרים קליפות קונכייה‪ .‬״חיכיתי‬
‫לרגע הזה מאז עזבתי אותך בווגאס‪,‬״ הוא אומר בקול מחוספס‪ ,‬בעודו‬

‫לופת את פרקי כפות ידיי ומסובב אותי כך שאפנה אליו את גבי‪.‬‬
‫אני נושכת את שפתי שעה שאני מניחה לו לאזוק אותי‪ .‬אינני‬
‫מרגישה את המתכת‪ ,‬במקום זאת‪ ,‬אני מרגישה רכות‪ .‬הוא קושר את‬
‫שני האזיקים יחדיו באמצעות צמידי הזהב העבים‪ ,‬ומהדק אותם לפני‬

‫שהוא מסובב אותי אליו ודוחק אותי אל הקיר‪.‬‬
‫״בסדר?״ הוא שואל‪ ,‬ונסוג לאחור בעודי מהנהנת‪ .‬הוא מטה את‬
‫ראשו לאחור‪ ,‬מניח למים לשטוף את פניו‪ ,‬ושוזר את כפות ידיו בשיערו‬
‫ומסיט אותו לאחור‪ ,‬שפתיו פשוקות‪ .‬אני חשה בפעימה בין ירכיי נוכח‬
‫המחזה המרהיב ביופיו‪ .‬גרונו מתארך‪ ,‬והמים שוטפים את עורו המתוח‬