Page 172 - 30322

‫‪ 172‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫בחדות לתוך פיו בעת שהוא חופן אותם לרגע‪ ,‬לפני שהוא עוטף את‬
‫פטמותיי הנוקשות באגודליו ובאצבעותיו וממולל אותן‪.‬‬

‫״החולצה שלך‪,‬״ אני ממלמלת‪ ,‬נואשת להפשיט אותו‪ ,‬אולם יודעת‬
‫שאני מסתמכת עליו שיעניק לי את מבוקשי‪.‬‬

‫ת׳יאו מבחין בתחינתי ומרפה מפטמותיי‪ ,‬ואז אוחז בכפות ידיי‬
‫ומניח אותן על צווארון חולצתו‪ .‬האם בכוונתו להרשות לי? אני‬
‫מתחילה להתיר את הכפתורים כמסומאת עיניים‪ ,‬לפני שתהיה לו‬
‫הזדמנות לשנות את דעתו‪ ,‬תוך כדי שאני מקפידה לא לגעת בחזה‬
‫שלו‪ .‬זה לא פשוט‪ ,‬אך אני מצליחה‪ ,‬שולחת את אצבעותיי אל קצה‬
‫חולצתו ושומטת את שוליה במקום לפשוט אותה מעליו‪ .‬כאשר הוא‬

‫מחייך לעומת שפתיי‪ ,‬אני יודעת שהמחווה שלי זוכה להערכה‪.‬‬
‫״תורידי אותה ממני‪,‬״ הוא מצווה בעדינות‪ ,‬מפתיע אותי בעודו‬

‫קוטע את הנשיקה שלנו ומשעין את מצחו על מצחי‪ .‬״אני מוכן‪.‬״‬
‫כפות ידיי נלהבות אך עדינות‪ ,‬שעה שאני מורידה את חולצתו‬
‫מכתפיו ומניחה לה להישמט אל הרצפה‪ .‬לרגע קט‪ ,‬קעקוע מחרוזת‬
‫התפילה שלו שובה את תשומת ליבי המעריצה‪ ,‬ואני מטה את ראשי‬
‫בליווי אנחה‪ ,‬בעודי מרכינה את מבטי אל הידיים הנישאות בתפילה‬
‫שעל מותנו‪ .‬מדובר במחזה מוזר‪ ,‬אולם על גופו הוא מרהיב ביופיו‪.‬‬
‫אני שואפת אוויר ושולחת יד מהוססת אל פניו‪ ,‬ומניחה את כפות ידיי‬
‫על לסתו בעדינות מופלאה‪ .‬הוא מתבונן בי במידה בלתי נתפסת של‬
‫אמון‪ .‬זהו אמון שאין בכוונתי להפר‪ .‬אי פעם‪ .‬הנשימות הרעבות שלנו‬
‫נפגשות ומתמזגות בחלל המזערי שבין השפתיים שלנו‪ ,‬אנחנו לא‬
‫מפסיקים להביט זה בזו‪ ,‬שעה שכפות ידיי חופנות את פניו בעדינות‪.‬‬
‫״את פוחדת?״ הוא שואל אותי חרש‪ ,‬קולו מעט נרעד ומחוספס‪.‬‬

‫אני יודעת שהוא לא שואל אותי האם אני פוחדת ממנו‪.‬‬
‫״מבוהלת‪,‬״ אני משיבה בכנות‪ ,‬בעודי מקפידה לא לגדוע את קשר‬
‫העין איתו‪ .‬אני מצמידה נשיקה עדינה אל זווית שפתיו‪ .‬״אין לי מושג‬

‫מה קורה‪.‬״‬
‫״גם לי‪.‬״ הוא נושק לשפתיי‪ ,‬אוחז בידיי ומזיז אותן לעבר‬
‫המכנסיים שלו‪ ,‬מעודד אותי לפשוט אותם‪ ,‬ואני מתחילה במלאכה‬