Page 169 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪169‬‬

‫סובל מאיזושהי תסמונת רפואית שעלולה לגרום למותו אם הוא יבוא‬
‫במגע עם אדם אחר‪ .‬אני לא מתייחסת לדבריו בזמן שאנחנו מגיעים‬

‫למסדרון‪ ,‬ות׳יאו מוביל אותנו ימינה‪.‬‬
‫״לאן אנחנו הולכים?״ אני שואלת‪ ,‬מתבוננת בכל הדיוקנים‬

‫הענקיים בעלי מסגרות הזהב בעודנו מתקדמים‪.‬‬
‫״לרובע הפרטי שלי‪.‬״‬

‫רובע פרטי? ״נשמע מהודר‪.‬״‬
‫״הוא ש ֵלו ו‪ ...‬פרטי‪.‬״‬

‫אני מסיקה מכך שהוא לא צריך כל הזמן להיות על המשמר‪ ,‬דרוך‬
‫לקראת כל מגע אפשרי‪ .‬״ומה זה הפלייגראונד?״ שמעתי את המקום‬

‫הזה מוזכר כבר יותר מפעם אחת‪.‬‬
‫אנחנו מגיעים אל דלתות כפולות מגולפות‪ ,‬ואני נעצרת במקומי‬
‫שעה שת׳יאו פותח אחת מהן ומפנה בשבילי מקום להיכנס‪ .‬לאחר‬
‫שאינני זוכה לתשובה‪ ,‬אני נושאת אליו את מבטי‪ .‬הוא נראה מעט‬
‫מתוח‪ .‬״אני אראה לך יום אחד‪ .‬קודם‪ ,‬בואי נכיר זה את זה טוב יותר‪.‬״‬

‫שפתיי נקפצות לכדי קו דקיק‪ .‬״טוב יותר?״‬
‫הוא מסמן לי בראשו להיכנס‪ ,‬תוך כדי התעלמות מהשאלה שלי‪.‬‬

‫״תיכנסי‪ ,‬לפני שאני אפשיט אותך כאן ועכשיו‪.‬״‬
‫אני מהנהנת בתנועה רפה ומהורהרת‪ ,‬בעודי בוחנת אותו במבטי‪,‬‬
‫ומגיעה למסקנה החטופה שהוא מנסה להסיח את דעתי‪ .‬הוא יכול‬
‫לקבל את מבוקשו‪ .‬לעת עתה‪ .‬״מחוכם‪,‬״ אני אומרת במהורהר‬
‫משרבבת את שפתיי בשעשוע‪ ,‬בעודי נכנסת אל הרובע הפרטי של‬
‫ת׳יאו‪ ,‬לאחר שהדלתות נפתחות אל טרקלין עצום‪ .‬בדיוק כמו כל‬
‫שאר האזורים באחוזתו שזכיתי לראות‪ ,‬מדובר במרחב ענקי ומפואר‬
‫— הרהיטים גדולים‪ ,‬הקירות מעוטרים בציורים ענקיים והשטיח עבה‬
‫ויוקרתי למראה‪ .‬קמין עצום משיש חולש על החדר‪ ,‬והלהבות מרצדות‬
‫בריקוד מהפנט‪ .‬אולם חרף ההוד וההדר המאפיינים את המרחב‪ ,‬אני‬
‫מרגישה נינוחה‪ ,‬לא מאוימת‪ .‬בדיוק כפי שאני מרגישה בנוכחותו של‬

‫ת׳יאו‪.‬‬
‫אני מסבה את מבטי לאחור ומוצאת אותו מתבונן בי גומעת‬