Page 170 - 30322
P. 170
170׀ ג׳ודי אלן מלפס
את המרחב במבטי ,בעודו עומד בדממה ליד הדלת .הוא ניגש אליי
בצעדים עצלים ונעצר מאחוריי .רעד חולף ברחבי גופי כשהוא מושיט
את ידו ,לוקח את כוס היין מידי ומניח אותה על שולחן סמוך המעוטר
באגרטל ענקי ובתוכו שושני סטארגייזר .״תרשי לי לקחת ממך את
המעיל שלך,״ הוא לוחש באוזני ,ואז מניח את ידיו על כתפיי בעדינות
ומסיר ממני את המעיל .אני בולעת רוק כשהוא פושט מעליי את
מעילי ,שפתיו כל כך קרובות אליי ,שאני יכולה לשמוע את נשימותיו
השטחיות.
אני מתחילה לחוש בחרדה האופפת אותי .לא בגלל המקום שבו
אני נמצאת ,לא בגלל האדם שעימו אני נמצאת ,ואף לא ממה שעלול
לקרות בינינו .לא .הדברים הללו כלל אינם מטרידים אותי .המחשבות
האלה מלהיטות את הדם הזורם בעורקיי .מה שמטריד אותי כרגע,
זו הידיעה שהרגע סיימתי משמרת קשה באורך שתים עשרה שעות,
ושאני זקוקה למקלחת בדחיפות .״עבדתי כל היום,״ אני אומרת בקול
רפה ,בעודי מצמידה את פניי לשפתיו ,והוא מניח אותן על לחיי .מגע
זיפיו בעורי משלהב אותי ,ועיניי נעצמות באושר צרוף ,שעה שכל
חלק מחזית גופו נלחץ לעומת גבי.
״את רוצה להתקלח?״ הוא שואל ,בעודו מחייך לעומת בשרי.
אני חשה בלחיי המתלהטות מעט במבוכה ,ואני מהנהנת כנגדו,
מחזיקה את ידיי לצידי גופי .״בבקשה.״
״תרשי לי?״ הוא שואל ,מחליק את כפות ידיו במורד זרועותיי
לעבר כפות ידיי ואוחז בהן בתקיפות.
״ארשה לך לעשות מה?״ אני נסוגה מפניו ולוטשת בו את מבטי,
שעה שסנטרו נח על כתפי .פניו הנוקשות כל כך רכות ויפות.
״להתקלח איתך.״
להיקלע לסיטואציה שבה לעיניי לא יהיה במה להתמקד פרט
לגופו העירום והרטוב של ת׳יאו? אינני יכולה להבטיח שאוכל לשמור
את הידיים שלי לעצמי .״אני אהיה קשורה?״ אני שואלת .האם גם
במקלחת הוא זקוק לסביבה מבוקרת? אני משערת שכן ,למרבה הצער.
אולם ביני לבין עצמי אני מטפחת תקווה.
