Page 168 - 30322

‫‪ 168‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫בשינה בו במקום‪ .‬״תודה‪.‬״ אני מאלצת את עצמי ללגום לגימה קטנה‬
‫שבקטנות‪ ,‬מפני שאינני רוצה להיות גסת רוח‪.‬‬

‫ג׳פרסון מתקרב אלינו‪ ,‬מהנהן אליי בנימוס לפני שהוא פונה אל‬
‫ת׳יאו‪ .‬״אפשר להביא לך משהו נוסף‪ ,‬אדוני?״ הוא שואל‪.‬‬

‫״נראה לי שאני מסודר למשך שארית הערב‪,‬״ אומר ת׳יאו‪ ,‬בעודו‬
‫מתקרב אליי וכורך זרוע סביב מותניי‪ .‬״תאמר לקאלום שהערב לא‬

‫אגיע לפלייגראונד‪.‬״‬
‫״כן‪ ,‬אדוני‪.‬״ ג׳פרסון קד קידה בעודו נסוג לאחור‪ .‬הכול כל כך‬
‫מיושן ורשמי‪ .‬אני מרגישה כאילו שאני בגרסה מודרנית של אחוזת‬

‫דאונטאון — משרתים‪ ,‬טבחים‪ ,‬כל הסיפור‪.‬‬
‫״הבית שלך מנוהל בדייקנות של בסיס צבאי‪,‬״ אני אומרת בעודנו‬
‫עולים במדרגות‪ .‬אני מתבוננת בהן בקפידה‪ ,‬כל מדרגה מפוספסת‬
‫מתמזגת בזו הבאה אחריה‪ .‬״האם החיים שלך הם סביבה מבוקרת‬

‫אחת גדולה?״‬
‫״ככה הכי טוב בשביל כולם‪,‬״ משיב ת׳יאו בפשטות‪ ,‬ועם זאת‬
‫אני משערת שזה ממש לא פשוט עד כדי כך‪ ,‬ונושאת אליו את מבטי‬
‫בניסיון לאמוד את הבעת פניו‪ .‬אפילו כאשר ארשת פניו חתומה‪ ,‬הוא‬
‫עדיין מרהיב ביופיו‪ .‬הוא ניחן ביופי מהסוג שאני בטוחה שלעולם לא‬
‫יהיה ניתן להשתוות אליו‪ ,‬ובוודאי לא לגבור עליו‪ .‬בזה הרגע‪ ,‬הוא‬

‫נאה אך בלתי ניתן לפענוח‪ ,‬ועם זאת עיניו מבריקות ומהורהרות‪.‬‬
‫״הכי טוב בשביל כולם‪ ,‬או הכי טוב בשבילך?״ אני שואלת‪ ,‬מנסה‬

‫לפלס את דרכי אל מרכז ישותו של ת׳יאו‪.‬‬
‫הוא מרכין את עיניו הכחולות העזות אל פניי הסקרניות‪ ,‬חיוך קטן‬
‫מסתמן בשפתיו הבשרניות‪ .‬״בעיקר בשבילי‪ ,‬כן‪ .‬אבל ככה הכי טוב‬

‫באופן כללי‪ .‬ככה לא ייעשו שום טעויות‪.‬״‬
‫״טעויות?״‬

‫״יחסית למישהי תשושה מעייפות‪ ,‬את יורה שאלות בקצב די‬
‫מסחרר‪.‬״ הוא מרים לעברי גבה‪ ,‬ואני מסיטה את מבטי בביישנות‬
‫קלה‪ .‬אני מניחה שבטעויות כוונתו לנגיעות בלתי צפויות‪ .‬כל הסיפור‬
‫הזה די מוזר‪ ,‬ואם לא הייתי נוגעת בת׳יאו בעצמי‪ ,‬הייתי חושבת שהוא‬