Page 163 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪163‬‬

‫באיטיות ובזהירות‪ .‬״נשימות עמוקות‪ ,‬אח שלי‪ .‬נשימות עמוקות‪.‬״‬
‫קולו של קאלום רך ומרגיע‪ ,‬ונדמה שהוא מצליח לחדור מבעד לעננת‬
‫הזעם שאופפת את ת׳יאו‪ .‬״תשמור על קור רוח‪ ,‬ת׳יאו‪ .‬פשוט תשמור‬

‫על קור רוח‪.‬״‬
‫מספר שניות מלחיצות חולפות שעה שאני עוצרת את נשימתי‪,‬‬
‫בעודי נושאת תפילה חרישית שת׳יאו יקשיב לקאלום‪ ,‬לפני שהוא‬
‫בסופו של דבר מסיט את האקדח מהמצח של בנו של פרסי ומצמיד‬
‫אותו אל דופן גופו‪ .‬אך הוא ממשיך לרתק אותו לקיר בידו הפנויה‪ ,‬אף‬
‫על פי שהוא בוודאי הרפה מעט מאחיזתו‪ ,‬מפני שהאסיר שלו מתחיל‬

‫לשאוף אוויר בבהילות‪.‬‬
‫גם הריאות שלי מוצפות באוויר‪ ,‬ואני מביטה בקאלום‪ .‬הוא‬
‫שולח בי מבט מבין‪ ,‬ומוסיף להתקרב שעה שידיו מורמות אל‬
‫על‪ ,‬כך שת׳יאו יוכל להבחין בהן‪ .‬רק כאשר ת׳יאו מסב את מבטו‬
‫אל חברו‪ ,‬קאלום מחלץ את האיש מטפריו‪ ,‬גורר אותו משם‬
‫ודוחף אותו לאורך המדרכה‪ ,‬בחזרה לעבר הכניסה הראשית לבית‬
‫החולים‪ .‬אני מתבוננת כשקאלום מרפה מאחיזתו בבנו של פרסי‬
‫בפינה‪ ,‬זוקף את גבו ופונה לעברנו‪ .‬הוא לא ניגש אלינו‪ .‬הוא פשוט‬

‫ממתין בפינה‪.‬‬
‫רגליי קורסות מרוב הקלה ואני נופלת לעומת הקיר‪ ,‬תוך כדי שאני‬
‫מתרכזת בהסדרת נשימותיי הנרעדות‪ .‬העייפות נעלמה כלא הייתה‪,‬‬
‫ואת מקומה תפסה תחושת תדהמה‪ .‬אני לכודה בין הערכה מובהקת‬
‫לת׳יאו‪ ,‬על שהיה כאן כדי להגן עליי‪ ,‬משהו לו ייחלתי במשך כל חיי‪,‬‬
‫ואימה צרופה‪ ,‬לא רק מפני שהוא נראה חסר כל שליטה‪ ,‬והפגין דחף‬
‫אלים וקטלני‪ ,‬אלא מפני שאין שום דבר שימנע מבנו של פרסי לדווח‬

‫עליי ועל ה‪ ...‬רגע‪ ,‬מה ת׳יאו בשבילי?‬
‫מחשבותיי סוערות במוחי בעודי נושאת אליו את מבטי‪ ,‬ומגלה‬
‫שהוא נראה ש ֵלו וצלול מבט‪ .‬כאילו שמתג אי השפיות הורד‪ .‬המשוגע‬
‫כבר איננו‪ .‬אני רוצה לכעוס‪ .‬אני לא רוצה להצטער שהוא לא היה‬
‫שם בשבילי לפני כן‪ .‬מישהו שיגן עליי‪ .‬מישהו שיאיים לרצוח את‬
‫כל מי שניסה לפגוע בי‪ .‬אולם חזיתי באלימות בכמות שתספיק לי‬