Page 158 - 30322
P. 158
158׀ ג׳ודי אלן מלפס
מספר דפים ממגירה .״הוא היה בסדר גמור בזמן שבדקתי אותו .חום
ממוצע ,קצב לב יציב.״
״הבן שלו היה שמוק מהסרטים.״ אני מנידה בראשי לשלילה,
המומה מהתנהגותו לא פחות מכפי שאני מרגישה כלפי ההתדרדרות
המהירה במצבו של פרסי .״אלוהים אדירים ,זה היה יום כל כך ארוך.״
סוזן מהנהנת בהסכמה ,ומציצה בשעון שלה .״תוכלי לחזור הביתה
בקרוב.״
״בעוד שעה ,הספירה לאחור התחילה,״ אני אומרת ,בדיוק בעת
שפאם מציצה לתוך החדר .הבעת פניה אומרת הכול ,וליבי צונח
בקרבי .רגעים מהסוג הזה לפעמים גורמים לי לשכוח מדוע אני אוהבת
את העבודה שלי .״תודה ,פאם,״ אני אומרת בליווי אנחה כבדה ,בעודי
מקימה את עצמי מהכיסא .אני מבזיקה לעבר סוזן חיוך נוגה .״אני
צריכה תה .להכין לך גם?״
״תודה.״ סוזן מצביעה על השולחן .״אני אסיים למלא את הניירת
הזאת בזמן שאני פה.״
אני מהנהנת וניגשת אל המכונה להכנת משקאות חמים ,מכינה
שני ספלי תה ומוסיפה לשלי יותר סוכר מהרגיל .ובעודי פוסעת
בחזרה לעבר משרדה של סוזן ,אני רואה שמוציאים את פרסי מחדרו,
פניו הידידותיות מוסתרות בסדין לבן .אני מרכינה את ראשי לאות
כבוד ונושאת תפילה חרישית למען פרסי ,תוך כדי שאני מרגישה כמו
כישלון חרוץ.
***
בסוף המשמרת ,אני גוררת את רגליי ברחבי המחלקה וניגשת לבדוק
לשלומה של מייבל לפני שאצא לדרכי .היא ישנה ,אך סריקה מהירה
של הערות הרופא שלה אומרת לי שהוא איננו מרוצה מצילום
הרנטגן ,ושעצם הירך השבורה שלה לא מראה שום סימנים לכך
שהיא תשתקם ללא ניתוח — אפשרות שהושארה בגדר המוצא
האחרון .ועכשיו ישנו דבר נוסף שצריך להוסיף לרשימת הדברים
