Page 157 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪157‬‬

‫ולחבר אותם לפני שאני פונה אליו‪ ,‬עיניי רושפות‪ ,‬ועווית חולפת‬
‫בלסתי‪ .‬אך אני מדברת בשלווה‪ .‬״הלב של אבא שלך זקוק למכת‬
‫חשמל כדי שיהיה ניתן לאתחל אותו‪ .‬אתה מפריע לנו‪ .‬זוז‪ ,‬בבקשה‪.‬״‬
‫הוא נוהם‪ ,‬אך איננו מגיב מעבר לכך‪ ,‬אז אני מסבה את תשומת ליבי‬
‫בחזרה אל המוניטור‪ .‬״פנוי‪,‬״ אני צועקת‪ ,‬ומוודאת שפאם התרחקה‬
‫לפני שאני לוחצת על הכפתור‪ .‬גופו של פרסי מיטלטל‪ ,‬ובו במקום‬
‫פאם מתחילה לבצע בו ניסיונות החייאה‪ .‬״שום דבר‪,‬״ אני ממלמלת‪,‬‬

‫נושאת את מבטי אל פניו של פרסי‪ ,‬שנראות כעת לבנות כמו סיד‪.‬‬
‫מאחוריי הפעילות ממשיכה בקצב מסחרר‪ ,‬והצוות לטיפול בדום‬
‫לב מצטרף אלינו‪ .‬״שני סבבים של קומפרסיות‪,‬״ אני אומרת להם‬
‫בעודי נסוגה לאחור‪ ,‬מפנה בשבילם מקום לתפוס פיקוד על ניסיונות‬
‫ההחייאה והדפיברילטור‪ .‬״יש לו דופק נמוך והוא קיבל מכת חשמל‬

‫אחת‪.‬״‬
‫הם תופסים פיקוד על הטיפול בפרסי בשלווה ובמהירות‪ ,‬בזמן‬
‫שאני מעדכנת אותם לגבי הסימנים החיוניים שלו‪ ,‬ופאם מנסה לשכנע‬
‫את בנו לצאת מהחדר‪ .‬האיש מסרב בתוקף‪ ,‬והוא צועק ומשתולל‬
‫עד שאני נאלצת להזעיק את המאבטחים שיפנו אותו‪ .‬הם מגיעים‬
‫במהירות‪ ,‬ומלווים את בנו של פרסי החוצה‪ ,‬שעה שזרועו מוחזקת‬
‫מאחורי גבו‪ ,‬והוא ממשיך לצרוח ולהשתולל‪ .‬״אני אדאג שתפוטרו!״‬
‫הוא צועק‪ ,‬בעודו מתפתל בניסיון להשתחרר‪ .‬״כל אחד ואחד מכם!״‬
‫אדרנלין זורם ברחבי גופי בעודי יוצאת מהחדר‪ ,‬מיישרת את‬
‫שמלתי ואוספת את שיערי‪ .‬אני פוגשת את סוזן בפתח‪ ,‬והיא מביטה‬

‫בי בשאלה‪ .‬״התקף לב‪,‬״ אני ממלמלת‪.‬‬
‫היא נאנחת בכבדות‪ ,‬שוזרת את זרועה בזרועי ומלווה אותי‬
‫בעודנו מתרחקות מהחדר‪ ,‬מניחות לצוות לטיפול בדום לב להמשיך‬
‫לטפל בפרסי‪ .‬״עבודה טובה‪ ,‬איזי‪,‬״ היא אומרת בעת שאנחנו מגיעות‬

‫למשרד שלה‪.‬‬
‫״בסך הכול ניגשתי לבקש מהבן שלו לעזוב‪,‬״ אני אומרת‪ ,‬בעודי‬

‫צונחת אל הכיסא הסמוך לשולחנה של סוזן‪ .‬״ברוכה השבה‪ ,‬איזי‪.‬״‬
‫סוזן שולחת לעברי חיוך רפה בעודה מתיישבת מולי ושולפת‬