Page 154 - 30322

‫‪ 154‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫״לכי על זה‪.‬״ היא מחווה בראשה לעבר המחלקה‪ .‬״חדר שתיים‪,‬‬
‫מיטה ארבע‪.‬״‬

‫״זו המיטה של פרסי‪.‬״ האיש הזקן הגיע לפה לאחר התקף לב‬
‫רציני‪ ,‬ואם זה לא מספיק‪ ,‬הוא גם מתחיל לאבד את השפיות שלו‪,‬‬

‫המסכן‪ .‬הזיהום בדרכי השתן בהחלט לא תורם למצבו‪.‬‬
‫״כן‪ ,‬והבן של פרסי הוא שמוק לא קטן‪.‬״‬

‫אני עושה את דרכי אל חדר מספר שתיים ונתקלת בריץ׳‪ ,‬אחד‬
‫מהעובדים הסיעודיים של בית החולים‪ ,‬שעה שהוא פונה בעיקול עם‬

‫כיסא גלגלים ריק‪ .‬״היי‪.‬״‬
‫הוא מביט בי בפנים קורנות‪ ,‬גופו הגבוה והכחוש רוכן מעל כיסא‬
‫הגלגלים שעה שהוא דוחף אותו קדימה‪ .‬״חזרת‪ ,‬ואת נראית כאילו‬

‫שעברת תאונה‪.‬״‬
‫אני מושיטה יד אל שיערי ותוחבת אותו מאחורי אוזני‪ ,‬תשושה מדי‬
‫מכדי שיהיה לי אכפת מהמראה החיצוני שלי‪ .‬המשמרת הזאת הייתה‬
‫נוראית‪ .‬״נפלא לחזור‪,‬״ אני מזמרת בתגובה‪ ,‬קולי רווי התלהבות‬

‫מלאכותית‪ .‬״בשביל מי הגעת הנה?״‬
‫הוא מרכין את מבטו אל לוח הכתיבה שלו‪ .‬״מייבל לוקי‪ .‬צילום‬

‫רנטגן‪.‬״‬
‫״אה‪ ,‬נהדר‪ .‬בדיוק ניסיתי לקדם את העניין הזה‪ .‬היא נמצאת בחדר‬
‫מספר ארבע‪ ,‬מיטה מספר אחת‪.‬״ אני מצביעה בכיוון המחלקה‪ .‬״אבל‬

‫היא בדיוק אוכלת את ארוחת הערב שלה‪.‬״‬
‫״אין בעיה‪.‬״ הוא דוחף את כיסא הגלגלים‪ ,‬תוך כדי שהוא ממלמל‬
‫בזעף משהו לגבי זה שעובר עליו יום מהגיהינום‪ .‬ברוך הבא למועדון‪,‬‬

‫אני חושבת‪ ,‬וממשיכה בדרכי‪.‬‬
‫ברגע שאני פונה בעיקול‪ ,‬אני מבחינה בגבר היושב בכיסא לצד‬
‫מיטתו של פרסי‪ ,‬ככל הנראה בשלהי שנות הארבעים לחייו‪ ,‬הבעת‬
‫פניו הזועפת תואמת את קיטוריה של סוזן‪ .‬יש לנו לקוח בעייתי‪.‬‬
‫״שלום לך‪ ,‬פרסי‪,‬״ אני אומרת בעליזות‪ ,‬בוחרת להתמקד במטופל‬
‫שלי‪ ,‬ובעודי מתקרבת רואה שהוא נוגס בכריך עוף‪ .‬הוא נושא אליי‬
‫מבט נטול הבעה‪ ,‬ובו במקום אני מבינה שהיום הוא לא יום טוב‪ .‬״איך‬