Page 149 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪149‬‬

‫ומוצאת פתק מקופל המונח על ערמה של סאטן‪ .‬אני מרימה את‬
‫הפתק‪ ,‬פותחת אותו וקוראת את השורות שת׳יאו כתב‪.‬‬
‫התגעגעתי אלייך מאוד‪.‬‬
‫את מבינה את זה?‬
‫גם אני לא‪.‬‬
‫אני מקווה שתקבלי את המתנה בשמחה‪.‬‬
‫נשיקות‪,‬‬
‫ת׳יאו‬

‫ליבי הארור נמס בחזי שעה שג׳ס תולשת את הפתק מידי ומשתפכת‬
‫ברגשנות מעל השולחן‪ ,‬תוך כדי פליטת אווו ואהה‪ ,‬שעה שידה מונחת‬

‫על החזה שלה‪.‬‬
‫״אלוהים אדירים‪.‬״ היא נאנחת‪ ,‬ומתבוננת בי בעודי טומנת‬
‫את ידי בקופסה‪ ,‬חיוך רחב מעטר את פניה‪ .‬״הפנים שלך‪.‬״ היא‬
‫מצביעה על לחיי ההולכות ומאדימות‪ .‬״אלוהים‪ ,‬איזי‪ ,‬את פאקינג‬

‫קורנת‪.‬״‬
‫״הרגע חזרנו מווגאס‪,‬״ אני מציינת מה שגורם לחברה שלי להתפקע‬
‫מרוב צחוק‪ .‬ויש לה את כל הסיבות בעולם לצחוק‪ .‬אני באמת ובתמים‬
‫נרגשת מכך שהוא התגעגע אליי‪ ,‬והוורידים שלי מתלהטים בזמן שהם‬
‫מזרימים דם לליבי ההולם בחוזקה‪ .‬אני מוציאה את החבילה העטופה‬
‫בסאטן‪ ,‬מניחה אותה על השולחן ומתחילה למשוך בכל אחת מהפינות‬

‫עד שהאריג היוקרתי נח על השולחן וחושף‪...‬‬
‫״מה זה‪ ,‬לכל הרוחות?״ שואלת ג׳ס‪ ,‬בעודה רוכנת קרוב אליי‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬אין לי מושג‪ .‬אני מטה את ראשי‪ ,‬לפתע נתקפת אימה‬
‫לגעת בחפץ הזר‪ ,‬ומנסה לפענח על מה בדיוק אנחנו מסתכלות‪ .‬אני‬

‫מבינה שמדובר בסוג כלשהו של אזיק‪ ,‬המעוטר ב‪...‬‬
‫״זו קטיפה?״ ג׳ס שולחת את ידה לפנים ומעבירה אצבע על החלק‬

‫הפנימי של האזיק‪ ,‬ואז אני מבחינה באזיק תואם המסתתר תחתיו‪.‬‬
‫״יש שניים‪.‬״‬

‫״ולכל אחד מהם מחובר מעין צמיד מזהב‪.‬״ היא אוחזת באחד‬
‫מהם‪ ,‬ושתינו מתבוננות כשהיא מרימה אותו באיטיות‪.‬‬