Page 146 - 30322

‫‪ 146‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫״לא‪.‬״‬
‫אני צוחקת וממשיכה בדרכי‪ ,‬מחייכת אל קאלום בתודה לאחר‬
‫שהוא פותח למעני את הדלת‪ .‬״מסקרן אותי לדעת‪,‬״ אני פותחת‬
‫ואומרת‪ ,‬שעה שאני מחזיקה בחלק העליון של הדלת וכף רגלי מונחת‬
‫במכונית‪ .‬״איך מעבירים אקדח דרך המכס?״ קאלום מחייך אליי‬
‫בזחיחות‪ ,‬אך לא מספק לי תשובה‪ .‬הוא פשוט מושך בכתפיו‪ .‬אז אני‬
‫ממשיכה ושואלת שאלה נוספת שהעסיקה את מחשבותיי‪ .‬״מה ת׳יאו‬

‫עושה לפרנסתו?״‬
‫כעת חיוכו הזחוח נמוג מפניו‪ ,‬וארשת פניו הקרירה והחתומה שבה‬

‫במלוא עוצמתה‪ .‬״הוא רוצה לספר לך על זה בעצמו‪.‬״‬
‫אינני נרתעת‪ ,‬מנסה לכבוש את תחושת הקבס בבטני‪ .‬הוא רוצה‬

‫לספר לי בעצמו? זה כלל לא משרה עליי רוגע‪ .‬״למה?״‬
‫גם הפעם קאלום מושך בכתפיו ולא עונה‪ ,‬ובמקום זאת בוחר לצעוד‬
‫אל ג׳ס ולחטוף ממנה את המזוודה שלה‪ .‬מוחי גועש ממחשבות‪ ,‬ואני‬
‫נזכרת שיש כל כך הרבה דברים שעדיין אינני יודעת על ת׳יאו קיין‪.‬‬
‫ואני די בטוחה שמה שאגלה לא ימצא חן בעיניי‪ ,‬בדיוק כפי שת׳יאו‬

‫אמר בעצמו‪.‬‬
‫״היי‪ ,‬הסתדרתי טוב מאוד בכוחות עצמי‪,‬״ ג׳ס רושפת בעודה‬

‫נאבקת בקאלום האוחז במזוודה שלה‪.‬‬
‫״תרגיעי‪ ,‬אישה‪.‬״‬

‫אני נשענת על הדלת‪ ,‬עיניי משוטטות ביניהם הלוך ושוב‪ ,‬ואני‬
‫מתבוננת בהם נלחמים על המזוודה‪ .‬מובן שקאלום מנצח בקלות‪,‬‬
‫ומותיר את ג׳ס להזעיף לעברו פנים בזמן שהוא זורק את המזוודה‬

‫שלה לתוך תא המטען וטורק אותו בעוצמה‪.‬‬
‫״היי‪,‬״ היא זועקת‪ .‬״תיזהר‪ ,‬חתיכת דביל‪.‬״‬
‫גופו של קאלום נדרך‪ ,‬ועושה רושם שסבלנותו הולכת ואוזלת‪.‬‬
‫עיניו החומות החמימות רושפות מתסכול‪ ,‬וידו נשזרת בגלים‬
‫הבלונדיניים של שיערו‪ .‬הוא שולח בי מבט מיואש‪ ,‬ואני גומלת לו‬
‫במבט מתנצל‪ .‬״היא עייפה‪.‬״ אני מנסה לתרץ את התנהגותה של ג׳ס‪.‬‬

‫״עצבנית‪.‬״‬