Page 145 - 30322

‫פרק ‪11‬‬

‫״מה הכפור הזה‪,‬״ זועקת ג׳ס שעה שאנחנו יוצאות משדה התעופה‬
‫היישר אל האוויר הצונן‪.‬‬

‫לאחר שאני עוטפת את גופי הרועד בקרדיגן‪ ,‬אני מביטה אל מעבר‬
‫לכביש כדי לבדוק עד כמה ארוך התור למונית‪ .‬אולם יש מישהו‬
‫שחוסם את שדה הראייה שלי‪ .‬״קאלום‪,‬״ אני אומרת בקול מתנשם‪.‬‬

‫כמובן שהוא פה‪.‬‬
‫״היי‪,‬״ מזמרת ג׳ס בעודה נדחפת וחולפת על פניי‪ .‬היא שומטת את‬
‫המזוודה שלה לרגליו של קאלום ומחייכת אליו‪ .‬״לא יצא לי להודות‬
‫לך שהצלת את חיי‪,‬״ היא משתפכת בפניו‪ ,‬ומתחילה להתעסק בידיה‬
‫בעצבנות לאחר שלא חל שום שינוי בארשת פניו החתומה‪ .‬״הממ‪...‬‬
‫אז‪ ...‬כן‪...‬״ היא משתעלת ומזעיפה לעברי פנים‪ ,‬ומושכת בכתפיה‬
‫בעת שאני מנידה בראשי בייאוש‪ .‬״תודה‪,‬״ היא מסיימת‪ ,‬ונדמה שהיא‬

‫מתכווצת במקומה‪.‬‬
‫״אני לא חושב שהצלתי את החיים שלך‪,‬״ ממלמל קאלום בזמן‬
‫שג׳ס אוספת את המזוודה שלה‪ ,‬מתרחקת ממנו ומתקרבת אליי‬

‫לתמיכה‪.‬‬
‫״אה‪.‬״ היא רוטנת בקול חרישי נעלב‪.‬‬
‫קאלום נחפז להרים את המזוודה שלי לפני שהוא מחלץ את‬
‫המזוודה של ג׳ס מאחיזתה‪ .‬היא לא מוותרת עליה בקלות‪ .‬״אני יכולה‬
‫להסתדר‪,‬״ היא מטיחה בו בזעם וחוטפת אותה בחזרה‪.‬‬
‫״כרצונך‪.‬״ קאלום מתעלם ממזגה הלוחמני ללא שמץ של כעס‪,‬‬
‫ומתחיל להתקדם לעבר המרצדס החונה במרחק מטרים בודדים‬
‫מאיתנו‪ .‬אני הולכת בעקבותיו ומביטה מעבר לכתפי אל ג׳ס הגוררת‬

‫את המזוודה שלה מאחוריה‪.‬‬
‫״מה?״ היא שואלת בפנים זעופות‪.‬‬

‫״את צריכה עזרה?״‬