Page 152 - 30322

‫פרק ‪12‬‬

‫לשם שינוי‪ ,‬אני לא מתלוננת על החום בבית החולים‪ .‬לא היה לי חם‬
‫ככה מאז עזבתי את וגאס‪ .‬העברתי בסך הכול שמונה שעות בעבודה‪,‬‬
‫וכבר אני מרגישה כאילו שהחופשה שלי נגמרה לפני כל כך הרבה זמן‪.‬‬
‫הדחף לשפוך דלי מים על ראשה של ג׳ס הבוקר‪ ,‬בזמן שהיא אספה את‬
‫הקפה שלה בזחיחות לפני שהיא חזרה למיטה‪ ,‬היה כל כך עוצמתי‬
‫שבקושי הצלחתי להתאפק‪ .‬המשמרת הראשונה שלה עם חזרתה לעבודה‬
‫היא משמרת הלילה‪ ,‬מנוולת בת מזל שכמותה‪ .‬אני‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬כבר‬
‫הייתי מחוץ לבית בשעה חמש וחצי‪ ,‬ופחות או יותר מיררתי בבכי במשך‬

‫כל דרכי לעבודה‪ .‬אני מרגישה כאילו שאני ערה שנים ארוכות‪.‬‬
‫״איפה הניצוץ ששייך לעיניים הירוקות המרהיבות האלה?״‬

‫שואלת מייבל בעודי מנתקת את שקית הצנתר שלה‪.‬‬
‫״במיטה שלי‪,‬״ אני משיבה בזעף‪ .‬״מה שלומך? מאחת עד עשר‪.‬״‬
‫״חמש‪,‬״ היא משיבה בן רגע‪ ,‬ופולטת אנקה בעודה משנה תנוחה‬

‫על המיטה‪ .‬״את מתכוונת לספר לי על דאלאס‪ ,‬או מה?״‬
‫״וגאס‪,‬״ אני מתקנת אותה ופורצת בצחוק‪ .‬״יש לך חיבה לבוקרים‪,‬‬

‫מייבל?״‬
‫היא מבזיקה לעברי חיוך שובבי‪ .‬״גבר שמעדיף לרכוב על סוס‬

‫במקום עליי איננו נמצא בראש סדר העדיפויות שלי‪ ,‬יקירתי‪.‬״‬
‫אני אוחזת בבטני מרוב צחוק‪ ,‬וכמעט שומטת מידי את השקית‬

‫המלאה בפיפי‪ .‬״את אישה זקנה ושובבה‪.‬״‬
‫״הגיל לא יגזול את זה ממני‪ ,‬ילדתי הצעירה‪.‬״‬
‫אני מביטה סביב לעבר שאר המטופלים בחדרה של מייבל‪,‬‬
‫כולם קשישים‪ ,‬שקועים בשינה או נראים אומללים כפי שהיה אפשר‬
‫לצפות ממישהו שתקוע בבית חולים‪ .‬מייבל מהווה שינוי מרענן‪ .‬״אני‬
‫אתגעגע אלייך כשתשתחררי מפה‪,‬״ אני אומרת שעה שאחת העובדות‬

‫מגיעה עם העגלה‪.‬‬