Page 155 - 30322
P. 155
ג׳נטלמן חוטא ׀ 155
אתה מרגיש?״ אני שואלת ,ומביטה באינפוזיה שלו ,אני רואה שנתנו
לו שקית נוספת של אנטיביוטיקה .עושה רושם שהוא איננו מצליח
להתגבר על הזיהום .אני מעיפה מבט חטוף בנתונים במכשיר לניטור
הלב שלו ,לא אוהבת את פעימות ליבו הבלתי סדירות ,ומודדת לו חום
תוך שאני בודקת את הגיליון הרפואי שלו.
״איך נראה לך שהוא מרגיש?״ שואל בנו בעודו קם ממקומו .״אתם
מאכילים אותו בחרא הזה —״ הוא מרים את הכריך מהצלחת של אביו
ומטיח אותו בחזרה בתקיפות —״ומגרדים בראש המזורגג שלכם
בבלבול לאחר שהוא לא מפגין שום סימנים לשיפור במצבו.״
״אדוני ,אין צורך לנבל את הפה,״ אני אומרת בטון רגוע,
בעודי מרכינה את מבטי אל מד החום ומגלה שהטמפרטורה של
פרסי גבוהה במידה מסוכנת .״וואו ,פרסי ,החום שלך עלה במהירות
מסחררת.״
״למה את מצפה ,בהתחשב ברמת הטיפול הירודה פה?״
אני מתכווצת ברתיעה מבפנים ,וחושקת את שיניי .״אבא שלך
מקבל את הטיפול הטוב ביותר שקיים ,אדוני .ועכשיו שעות הביקור
הסתיימו,״ אני אומרת בנימוס ,ומעלה חיוך מעושה על שפתיי.
״כן ,כבר הודיעו לי,״ הוא מטיח בי .״אני יודע איך המקומות
האלה עובדים .אתם מגרשים את קרובי המשפחה לפני שאתם מגישים
את החרא הזה ,ככה שלא נראה באיזה זבל אתם מאכילים את היקרים
לנו.״ הוא מניף יד גדולה וארוחת הערב של פרסי מתעופפת ונוחתת
ברחבי המיטה .היא פוגעת בירכי לפני שהיא נופלת לרצפה ,ואני
מזנקת לאחור בבהלה.
״אדוני ,בבקשה.״ אני מתכופפת ואוספת את שאריות הכריך של
אביו תוך כדי שאני מביטה במוניטור ,ומבחינה בפעימות ליבו של
פרסי ההולכות ומאיצות.
״ואני מוכן להתערב שהכריך המטונף הזה ימצא את דרכו מהרצפה
בחזרה אל הצלחת.״
״אני אזמין בשבילו כריך חדש,״ אני מבטיחה לו ,בעודי מתרוממת
וניצבת פנים אל פנים מול השמוק השחצן .אני נסוגה לאחור ,לא
