Page 159 - 30322
P. 159
ג׳נטלמן חוטא ׀ 159
שמדכדכים אותי .קיוויתי בכל מאודי שהיא לא תצטרך לעבור ניתוח
פולשני כל כך.
אני ממשיכה בדרכי בצעדים בכבדים ,מתקשה לשמור על גב זקוף
לאחר המשמרת הארוכה והמתישה־נפשית הראשונה שלי .אם הבוקר
הייתי יכולה להמשיך לישון למשך שבוע ,עכשיו אני מרגישה כאילו
שאני יכולה לשקוע בשנת חורף ארוכה .המיטה שלי קוראת לי בקול
רם יותר מאי פעם .אני מרימה את צווארון מעילי ,מסדרת את התיק
על כתפי ופונה בעיקול אל המסדרון הראשי של בית החולים ,צעדיי
האיטיים מוסיפים להאט בעת שאני מבחינה בת׳יאו פוסע לעברי.
מחזה דמותו מפיח בי מעט רוח חיים ,ואני נעצרת בהדרגה .ת׳יאו נוהג
כמותי ,כך שמספר מטרים ריקים חוצצים בינינו .הוא לבוש בחליפה
אפורה ,שיערו החום פרוע וסקסי ,זיפי זקנו קצרים ומכסים את לסתו.
העיניים הכחולות הבוהקות שלו הופכות עמומות בזמן שהוא גומע
אותי במבטו ,דאגה עולה על פניו המושלמות .אלוהים אדירים,
אני בוודאי נראית כמו אחרי תאונה .בפעם האחרונה שהוא ראה
אותי הייתי לבושה בקפידה ,לפני שהוא הפשיט אותי וגרם לעולמי
להתפוצץ מרוב תשוקה .זהו ניגוד מובהק למדי.
ירכיו העבות נפשקות מעט בעודו עומד ,וראשו מוטה הצידה.
״היי.״ בקושי יש לי את האנרגיה הנחוצה כדי לדבר.
״היי,״ הוא לוחש ,שפתיו מכווצות בהרהור .״את בסדר?״
״משמרת קשוחה,״ אני אומרת ונאנחת בכבדות .״ואתה?״
״בואי לא נדאג בקשר אליי.״ הוא פושט את זרועותיו ,ואני נכנסת
היישר ביניהן ,תוך כדי שאני משאירה את כפות ידיי בכיסיי ,חרף
הידיעה שהוא יהיה מוכן ומזומן למגע שלי ,במקרה שאכרוך סביבו
את זרועותיי .אולם אף שאני מאושרת לראות אותו ,אין ברשותי את
האנרגיה לכך .זרועותיו הגדולות עוטפות אותי ,מצמידות אותי אל
גופו הנוקשה ,וזהו ללא כל צל של ספק המקום המנחם ביותר בו
הייתי מעודי .ניחוחו הייחודי ,חמימות גופו והמגע של שפתיו באחורי
ראשי .כל זה משרה עליי רוגע בל יתואר .אין לי אפילו את הכוח
הנחוץ לתהות כיצד הוא גורם לי להרגיש כל כך בבית ,כאשר בפועל
